אבודה – פרק 2

התעוררתי לעוד יום בבצפר הדפוק הזה. לבשתי את הטייץ קרעים שלי , חולצה שחורה של בצפר קפוצ'ון שחור אולסטאר שחורות והלכתי לבצפר. עליתי להסעה ישבתי לבד. כמו תמיד. שמעתי שירים. הגעתי לבצפר והלכתי לכיתה, אחרי חמש דקות המורה נכנסה והתחילה לדבר. ישבתי לבד… אף אחד לא הסכים לשבת לידי… "יש 2 ילדים חדשים שהצטרפו לכיתה" המורה אמרה בקול המעצבן שלה. בטח עוד שתי ערסים כמו כל הבצפר הזה. "נאור ויונתן" אחד מהם הרים את היד ואמר "אני נאור" והשני שתק. המורה המשיכה לדבר. "נאור שב ליד ירדן ויונתן שב ליד שקד." הם התיישבו. אני הייתי עסוקה בלצייר. לא הסתכלתי ממש על המראה של יונתן אבל נאור היה ערס. עגיל בגבה ג'ינס קרעים ומוקסינים. עגילים זה יפה. גם לי יש אחד. בשפה. הוא התחיל לדבר איתי. "וואוו את מדברת הרבה.. תזהרי לא לחפור לי יותר מידי." הוא אמר וחייך. עוד לא אמרו לאף אחד מהם כלום עליי. לא עניתי לו. היה צילצול להפסקה הוא הלך וכמה בנות הלכו אליו והתלהבו ממנו. הסתכלתי על יונתן וחייכתי. הוא פריק! שיער שחור , פוני נפוח שרשרת של בי וי בי (קיצור של להקת מטאל כלשהי) ג'ינס שחור ועגיל בשפה. כל כך שמחתיי! הלכתי אליו , הוא ישב לבד. שקד הלכה מהמקום שלה מזמן. התיישבתי לידו. "היי" חייכתי. הוא לא ענה. הוא לא שמע כניראה. עשיתי לו שלום עם היד והוא הסתכל והוריד את האוזניות. "היי" חייכתי. "אתה מעריץ של בי וי בי?" שאלתי בחיוך. ניסיתי שלפחות ילד אחד לא ישנא אותי. "כן." הוא תפס לי את היד ומשך אותי מחוץ לכיתה. "מה אתה עושה?" צחקתי. "אני לא יכול עם כל הפרחות והערסים האלה מזה הבצפר הזה?" חייכתי ואמרתי "מתרגלים לזה. סופסוף מישהו מדבר איתי" הוא הסתכל עליי במבט לא מבין. "סופסוף?"
"כן" אמרתי.
"למה סופסוף?"
"כולם שונאים אותי בגלל הילדה שיושבת לידך. היא הפיצה עליי שמועות ואמרה לכולם לא לדבר איתי וכולם האמינו לשמועות שהיא אמרה …"
"תני כיף" הוא אמר והרים את היד. נתתי לו כיף. היה צילצול להיכנס לכיתות ונכנסנו. המורה להיסטוריה נכנסה ונאור שוב ניסה לדבר איתי. "מה שאומרים נכון?"
"מה אומרים?" אמרתי והמשכתי לצייר.
"נו את יודעת. אומרים. עלייך."
"תלוי"
"מה תלוי ?"
"תלוי כמה הם ירעילו אותך נגדי ולמי תבחר להאמין."
הוא שתק. עברו שתי שיעורים והייתה הפסקה שוב. הלכתי ליונתן. "היי" חייכתי. הוא לא התייחס. "יונתן" הוא לא ענה. "יונתן?"
"נו מה?!"
"רגע אחד אתה צוחקת איתי ושנייה אחר כך אתה כועס עליי?"
"שמעתי מה עשית."
"והינה זה התחיל… אוקיי. אתה יושב ליד שקד זה היה ברור שזה יקרה."
"יקרה מה?"
"היא תגיד לך מיליון ואחת סיבות לא לדבר איתי וכמה שאני מגעילה זונה ומטומטמת וכמה שאני פוגעת בילדים בלי להפסיק. אז מה שקרה באמת כבר אמרתי לך." אמרתי והלכתי למקום שלי. שמעתי שירים … בכיתי בשקט. למה תמיד רק לי? עד שמצאתי מישהו שדומה לי באופי זה חייב להיות לא טוב? זה חייב להיגמר רע? זה חייב להיהרס ? הוא פריק מושלם. והוא בבצפר שלי. למה זה היה חייב להיהרס ?!? שקד והחברות הפרחות שלה באו אליי. ניסיתי לא להתייחס…