בהביי לך, אדוני.

אני שוכבת על הכביש, מדממת את רגשותיי עליו.
השתנקות, ועוד אחת, ויש עוד כמה בדרך.
קולות הכאב שלי מהדהדים ברחובות,
ממלאים אותו ביופי שחור שנוזל מהשמיים
טיפות מים גדולות צונחות עליי
מדללות את שלוליות הדם המצטבר.
אף אחד לא שם לב אליי, הם רק נוסעים
וממהרים למקומות אקראיים.
ועם כל גלגל שמוחץ אותי,
אני נהפכת לעיסת דם עוד יותר גדולה.
לבסוף, מישהו כן מגיע.
הוא אסף את נשמתי אל קופסה והלך.
בהביי לך, אדוני.