שמיים ומים, שני דברים מנוגדים | פרק 1-חצוי חדש.
הבטתי על האגם בערב.
הוא היה כל כך יפה: המים נעו בתנועןת עדינות ושקטות מצופים בצבע כחול כהה.
"ווין." נשמע קול מאחוריי.
הסתובבתי ומאחוריי עמדה אוריה. השיער השחור שלה היה אסוף לצמה שנחה על כתפה ועיניי השקד החמימות שלה בחנו אותי.
"מה?" שאלתי.
"יש חצוי חדש," אמקה אנה באדישות "שמו דין והוא בן פוסידון."
ברגע זה ירד לי מצב הרוח, עוד בן פוסידון במחנה…
"יופי." עניתי בקצרה והתחלתי ללכת לביתן מספר אחת כדי לישון.
באמצע הדרך-ממש ליד הביתן המרכזי-התנגשתי בחצוי אחר.
"היי," אמרתי ושפשפתי את הראש הכואב שלי "תזהר!"
"סליחה," אמר החצוי וקם "שמי דין, מי את?"
בחנתי אותו. הוא היה קצת שזוף, היו לו עיניים כחולות דומות לצבע האגם ושיערו החום הקצר קישט את פניו.
לא רע יחסית לבן פוסידון.
"אני ווין," אמרתי "אתה החצוי החדש?"
"כן," חיוך עלה על פניו של דין "זה אני!"
"יופי," אמרתי "תעשה לי טובה, לך מכאן."
דין נראה נעלב למשמע ההערה שלי, לא שאכפת לי.
עקפתי את דין והמשכתי בדרך.
כשנכנסתי ליאן ומייק קמו מהמיטות שלהם.
"איפה היית?" שאלה ליאן.
"כבר אחת-עשרה בלילה!" אמר מייק.
"תרגעו," עניתי להם בשלווה "הייתי באגם. ועכשיו לילה טוב."
נפלתי על המיטה שלי, שמחה שהיום הזה נגמר.
תגובות (0)