להתחיל מחדש- פרק 2 ♥

טוב, אז אחרי שכבר עצבתי את עצמי ואת האישיות שלי, ויש לי צלתחה וחדר, וסגנונות לבוש, ותחומי עניין,אז אני יכולה להתחיל מחדש.
~בוקר ~
קמתי, בזמן, לא רציתי לאחר ליום הראשון בחיים החדשים שלי. התקלחתי, לבשתי את החצאית היפה שלי, בצבע כחול, עם גופיה צהובה מקושקשת, ועקבים גבוהים וצהובים. שמתי קצת אודם, עשיתי גולגול זרוק מהשיער הרב שלי, ויצאתי. לקחתי את התיק ויצאתי.
קניתי בדרך לבית הספר שמסתבר שממש קרוב אליי, ארוחת בוקר, סתם איזה יוגורט. כשחיכיתי לעודף מן המוכר הבחנתי באיש גבוהה ומוזר, עם פנס בעין. הוא נעץ מבטים מאיימים.
קבלתי את העודף והסתלקתי. הגעתי לבית הספר בין הראשונים ובחרתי לשבת בשולחן הכי מקדימה, כיסא אחד ליד החלון. המורה נכנסה עם חפציה, רק כדי להניח אותם בכיתה.
"או , אז את אביגיל המפורסמת…" היא אמרה בקול לועג
"זאת אני" אדישה עניתי בלי רצון
"אז נצטרך להציג אותך היום, מוכנה?"
"כן" עניתי בחשש
"אל תדאגי, יש לך כיתה של ילדים טובים."
דבריה של המורה נתנו לי ביטחון, הרגשתי שאני אצליח לממש את ההזדמנות שלי.
המורה הניחה את גבריה על השולחן, שלפה את הטלפון שלה מן התיק, ויצאה. חיכיתי זמן מה,
העברתי את הזמן בטלפון, ואז נכנסה ילדה, עם שיער שחור ועינים כחולות בהירות מאוד, וצבע גופה בהיר מאוד, והיא יפיפיה.
"אפשר?" הילדה שאלה והצביעה על הכיבא שלידי.
"בטח. מה שמך?"
"נוגה, אבל תקראי לי ני"
"למה?"
"כי ככה כולם קוראים לי, ני."
שתקתי. הרגשתים שיצרתי רושם ראשוני רע.
"ואת?"
"אביגיל, אבל תקראי לי אבי"
"למה?"
"לא יודעת. ככה הם אומרים שקראו לי פעם"
הבעת הפנים שלה השתנתה והפכה ללא מובנת.
"הם אומרים?" היא הרימה גבה. הייתי מותשת אבל ספרתי לה הכל.
"וואו. אין לי כל כך מה להגיד"
"תתיחסי אליי רגיל. סך הכל אני לא נכה, פשוט נמחק לי הזכרון."
"אז את בעצם..-"
"מתחילה מחדש כן…"
"יודעת מה? אז אני אשמח להיות חברה טובה שלך, חברה ראשונה."
רציתי להגיב, שמחתי, אך לפתע נכנס נער לכיתה, הוא היה גבוה עם שיער שטני ועיניים ירוקות, הוא היה מושלם. בהיתי בו דקה ארוכה. הוא התיישב בדיוק שולחן מאחוריי. ניראלי יש בנים שווים בכיתה הזאת….
עוד כמה ילדים הגיעו, ועוד כמה, והכיתה התמלאה ונהיתה רועשת, והשיעור החל.