כי בסופו של דבר כולנו ניפגש.. פרק 5 אני פשוט לא יכול..

אני ומיקה בילינו את כל היום ביחד.
אין לי מילים לתאר כמה התגעגעתי אליה. בסוף היום חזרתי הביתה מותשת היינו בים, בקניון וישבנו במסעדה מדברות על כל מה שפספסנו גיליתי שהרבה השתנה. גיליתי שלמיקה יש חבר שקוראים לו איתי והוא גדול מאיתנו בשנה.
חזרתי הביתה וראיתי את אבי יושב בסלון עם.. מישהי?

נקודת מבט מיקה
הגעתי הביתה מותשת אבל מאושרת. היה כיף. היה כיף לפגוש את לורן שוב. אחרי כל הזמן הזה היא הייתה חסרה לי פתחתי את דלת החדר וראיתי אותו.. הרגשתי את נשימתי נעתקת. לא האמנתי, איך..איך זה הגיוני? איך זה הגיוני שהוא פה..
"מה..מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו עם דמעות "אני מצטער" אמר לי "תעוף מפה.." אמרתי משפילה מבט "מיקה.." אמר מתקרב עליי מלטף את פניי "תעוף מפה!" צעקתי אליו מרגישה את הדמעות נופלת, אחת אחרי השנייה.
הוא השפיל מבט עם עיניים נוצצות, והלך.
ברגע שהוא סגר את הדלת נפלתי על הרצפה והרשיתי לעצמי להתפרק.. איך הוא עושה לי את זה? איך הוא דווקא עכשיו בא? דווקא עכשיו שאני מאושרת סוף סוף? שאני מאושרת כמו שבחיים לא חשבתי שאני אהיה.. אבל איך אני אספר לה את זה..

נקודת מבט ____
אני יודע שאני שובר אותה. אני יודע שאני פוגע בה. אבל אני לא יכול יותר! חלאס כמה אני עוד יכול להסתתר? לא רק פיזית אלא גם נפשית.. כמה עוד אני יכול לעמוד בצד ולראות אותה הורסת את עצמה. היא חושבת שהיא מאושרת אבל היא יודעת שלא! היא יודעת שאם כן היא לא הייתה עושה את זה.. היא לא הייתה עושה את הדבר הזה שהורס לה את החיים. ואני, אני לא ימשיך לעמוד בצד ולהסתכל איך היא הורסת לעצמה תחיים לאט לאט. עד שבסוף היא לא תוכל לשאת את יותר, והיא תתמוטט. ואני לא מתכוון לשבת פה בצד ולהסתכל איך היא הורסת את עצמה. אני לא יכול! אני פשוט לא יכול ..