כולם שקועים בעולמם
העבר מכאיב ולא עוזב,
ההווה הורג כל אפשרות למשהו אופטימי בעתיד,
אבל החלומות…
לחלומות אין סוף.
אני מתעוררת בבוקר עם תחושה של "הו אינה בוקר,שגרה" ,
אבל האנשים תמיד מפתיעים והכל ההפך משגרה,
גורמים לי לחייך מאושר לכמה רגעים או לבכות לכמה שעות
אני מסתכלת על כולם, מחפשת קשר עין, מחפשת חום,
משהו טוב..
אבל כולם שקועים בעולם שלהם..
מסתכלים ישר כאילו לא שמים לב שעברה לידם 1.70 של רזון ובלונד
גם אם דמעות בעיניי
ואני עוברת לידם..
אף אחד לא באמת רואה
ואם רואים אז לא שואלים
כי כנראה זה עמוק מדי ואין כוח לשמוע חפירות של ילדה קטנה
אבל מה זה משנה
אולי יום יבוא וגם אני אהיה כזו
סנובית
אולי יום יבוא ואני אסתכל ישר ואלך לי שקועה בעולמי מתעלמת מכל הסובבים לי
ואולי בעצם אני כבר לא אהיה
תגובות (4)
אים הייתי רואה אותך הייתי מרגיעה אותך וכל אדם שיבכה כי אני באמת מעדיפה למות מאשר להיות אדם סנובי ושוויצר! כולם מרגישים כך ותאמיני לי שבאמת ששכחו ממני…
אבל לא תזעי אותי כי אני רק 1.53 וקטנה כדי לכתוב כמוך, יפיפה.
אבל האם תעני לי?
צורת הכתיבה שלך מדהימה וממש אין קשר בין הגובה שלך לבין אופן הכתיבה שלך ואני לא יודעת איך את נראית אבל אני מאמינה שכל אדם יפה בדרכו שלו ועצם העובדה שהיית עוצרת להרגיע אותי אם היית רואה אותי בוכה הופכת אותך לאדם יותר מדהים, תודה רבה על הביקורת
אני יודעת :) הגובה לא קשור כי הסוד שאני רק בת אחד עשר