קרבות אלמוות: פרק 1

גרייסון

אולם ההרשמה היה מלא כולו, בקושי היה מקום לזוז. נאלצתי להידחס בין אלפי הנרשמים לתחרות, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה חצויים במקום אחד.
"קדימה בריז" קראתי.
בריז המשיכה להתקדם בקצב איטי מאחור, קולי לא הצליח לגבור על הרעש ששרר באולם.
בריז ,חברתי הטובה, היא נימפת רוח- אאורה.
"לאן נעלמת לי? לרגע חשבתי שאיבדתי אותך!" אמרה לי בעודה מנסה להימנע מלהיתקל בחצויים.
התור זז בקצב מהיר וחצויים שכבר נרשמו יצאו מהדלתות שהיו בשני צידי האולם.
האולם עצמו היה עצום, צורתו היה עגולה ועמודים מעוטרים ניצבו בכל הקיפו.
"העיקר שהצלחת למצוא אותי" אמרתי, "ודרך אגב, איפה מת'יו? הוא היה אמור להגיע איתך לא?"
מת'יו הוא חצוי כמוני וגם החבר הכי טוב שלי.
"לא ראיתי אותו מאז שהודיעו על התחרות" אמרה אחרי שחשבה.
כבר היינו בחצי הדרך לסוף בתור, ועדיין מתחרים רבים חיכו מחוץ לאולם. "אז כדאי לו מאוד שיגיע מהר אחרת לא יוכל להצטרף לתחרות".
בריז הסתכלה אחורה למקום ממנו נשמע קול הקורא בשמה, היא חייכה למראהו של הנער שהיה רכוב על גב של קיקלופ.
"מת'יו!" היא קראה וסימנה לו לבוא מהר. על פניה הייתה נסוכה הבעת כעס מזויפת.
"איפה הייתה?" שנינו שאלנו באותו הזמן.
"התעכבתי קצת בכניסה" אמר בפנים סמוקות ועיניו הצהובות סקרו את כל האולם הרחב.
למת'יו יש יכולת להתחמק מכל צרה שהוא נכנס אליה. והוא נכנס להמון כאלה. וגם בנוסף כוח נדיר מאוד שבודדים יכולים להשתמש בו- כוח שמרפא.
בריז, כמו מת'יו, מיומנת מאוד בחץ וקשת וזה שהיא יכולה לשלוט בזרמי הרוח עוזר לה לכוון את החץ במדויק. אבל היא מעדיפה להילחם יותר בחרב, למרות שהיא פחות שולטת בה.
"כמה זמן עוד נחכה" רטן מת'יו בזמן שהעביר את המשקל בין רגליו משעמום.
"רק הגעת תנסה להיות יותר סבלני" אמרתי בקול יבש.
בריז לבינתיים סרקה את האולם בעודה מזמזמת מנגינות נעימות.
תורינו הגיעה.
דלפקי ההרשמה הענקיים נראו מרשימים כמו האולם. הם היו עשויים מעץ מלא עם חריטות של צורות פרחים ואלים.
מאחורי הדלפק ניצבה דמות נחמדה ושמחה, שהפנתה את מבטה אלינו ממסך המחשב שניצב מולה, ואמרה בקול שקט "שלום, אשאל כמה שאלות קצרצרות לגבי טופסי ההרשמה ולאחר מכן תוכלו ללכת".
"שאלה ראשונה…" אמרה בקול רם ורשמי יותר, "את מי תביאי איתך להתחרות בתחרויות?"
בריז נראתה מבולבלת עקב הפנית השאלה אליה.
"אני החצוי שנרשם…" אמרתי מהר כדי להבהיר את העניין, ולאחר שלא הגיבה המשכתי "אני גרייסון."
"אז גרייסון, את מי תביא לתחרות?" היא שאלה שהחיוך עדיין על פניה.
"בריז ומת'יו".
"אפשר לפרט עליהם יותר?" שאלה והעיפה מבט על שניהם.
"כן. מת'יו הוא בן אפולו ובריז היא אאורה…" אמרתי לאט.
"מצוין!" אמרה בחיוך רחב, "ועכשיו לשאלה החשובה יותר, מי ההורה\אל שלך?".
"אני הוא גרייסון" אמרתי "הבן של אל השלג הקרח והכפור".