פחד

הילדה הקטנה שנשארה לבד בביתה,
יורדת במדרגות, ומחשבות בראשה,
תחושה מוזרה מתפשטת בה,
מוכרת אבל באותה הזדמנות כה שונה.
עכבישים עצומים, עיניהם אדומות,
מטפסים אל שפיותה, יונקים את האור,
ליצנים אפלים, ולהם אפים אדומים,
מחייכים ברוע, עליה צוחקים,
מכשפה נאה יוצאת מן הארון,
שולפת ציפורניים ארוכות,
משוחות בלק שחור,
נהגי אוטובוסים ללא עיניים,
גוויות ללא ראש,
כולם מסתובבים סביבה,
ממתינים לאות.
והילדה הקטנה בטוחה,
שהיא בוודאי רק הוזה,
זה לא אפשרי, לא הגיוני,
היא חוזרת ואומרת שוב ושוב לעצמה,
ויורדת עוד מדרגה ועוד אחת,
השעון מטקטק, טיק-טק, טיק-טוק,
היא מביטה בהם צופים בה, בעיניים רעבות,
אך היא יורדת, מלאת אומץ וגבורה,
מגיעה בסוף למדרגה האחרונה.
לפתע היא מרגישה במשהו מזדחל מאחורי גבה,
"בו!" הפחד עצמו עומד ומביט בה.
Z.S