זה שאתה רוצה זה לא אומר שאתה יכול (וואן דיירקשן ) פרק 2
~נקודת המבט של ליב~
~שבוע אח"כ~
כבר שבוע ליז חופרת לי שאני אדבר עם זאין כי … טוב אתם יודעים למה אבל אני פשוט לא יודעת מה להגיד לו לא נראה לי שהוא יודע שאני קיימת בכלל אוווףף למה אהבה כל כך קשה !!??
אני שונאת להיות מאוהבת !!!!
~סוף היום~
כל הילדים היו בכיתות אחרי הצלצול כל הילדים היו צריכים ללכת הביתה הם רצו כמו משוגעים לכיוון היציאה העיקר להתחפף מבית ספר אבל לא הוא הוא התישב בקצה המסדרון עם המבט הריקני הזה שלו בהתחלה חשבתי שהוא בוהה אבל לא אחרי כמה דקות שמתי לב שהוא לא מיצמץ אפילו פעם אחת !! בהתחלה נלחצתי אבל נסיתי להתעלם התחבתי כדי לראות מה הוא עושה אחרי שכולם יוצאים הוא יצא דרך הדלת האחורית של בית הספר הוא הלך כמה מטרים והגיע למין מקלט (כמו אלה שנימצאים באמצע הרחוב אבל בתכלס אף אחד לא נכנס אליהם ) הוא פתח את הדלת ונכנס עמדתי שם מחכה שהוא יצא טוב כי הרי אין לו כל כך מה לעשות שם אבל לא משום מה הוא היה שם יותר מכמה דקות טוב התעצתי עם עצמי ואחרי הרבה וכוחים והרבה סימנים לפיצול אישיות החלתתי שאני נכנסת נכנסתי החדר היה חשוך פתחתי רק מעט את הדלת היא השמיעה חריקה מחרישת אוזניים "זאין..א..א..תה שם" שאלתי בקול חושש פתאום התחלתי לישמוע קול נקישות טק טק טק טק תתסססססססססססססססססס טק טק טק טק תתססססססססססססס ניבהלתי לפתע שמעתי עוד קול אבל הפעם זה היה קול של בן אדם הוא אמר בקול כעוס אבל הוא לא צעק הוא מימל לעצמו " זה שאתה רוצה זה לא אומר שאתה יכול.." ושוב "זה שאתה רוצה זה לא אומר שאתה יכול…" פחדתי כל כך אמרתי שוב בקול הרבה יותר מפוחד זזאין..אאתהה ששם..? ראיתי גוש שחור הוא הסתובב אלי ראיתי את עיניו הם היו אדומות כדם אני כל כך פחדתי ( טוב מי לא ) שהתעלפתי שהתעוררתי הדבר הראשון שראיתי זה כמובן התקרה ושוב חזרתי לפחד אבל התקרה זה לא מה שהפחיד אותי זה מה שהיה כתוב עליה היה עליה גרפיטי שכתוב בו "דם" בצע אדום ומסגרת שחורה על כל התיקרה היה רשום דם אלף פעמים אני מאווודדד נילחצתייי ישר התישבתי ואז ראיתי את שאר הכירות היה כתוב על כל הקירות בכתב גדול שהתפרס לאורך כל הקירות היה כתוב בגרפיטי צהוב עם מסגרת שחורה " זה שאתה רוצה זה לא אומר שאתה יכול " ואז קלתטי הקול של הטק טק תסססס היה הבקבוק ספרי צבע ובקשר לקול השני טובבב.. לא יודעת ואז ראיתי אותו ראיתי אותו יושב בפינה משלב ידים אבל הפעם לא היה לו מבט רקני אלה מבט רציני במט אחר מבט שונה הוא אמר לי " אסור לך להיות פה את חייבת ללכל ליפני שהם יראו אותך " זאת הפעם הראשונה שהוא דיבר אליי זאת היתה פעם הראשונה ששמעתי את קולו קולו עם המבטא הברטי המושך אבל מה שהוא אמר די הסיח את דעתי מההתרגשות "רגע רגע רגע מי?! ?!" שאלתי אך הוא לא ענה לי הסתקלתי אחורה כדי לראות אם יש מישהוא מאחורי אבל לא כשהחזרתי את מבטי אליו הוא לא היה שם יצאתי במהירו משם מבוהלת יותר מתמיד וגם שם הוא לא היה אבל הפעם שמחתי רצתי הביתה הכי מהר שיכולתי פתחתי את הדלת אמא שלי היתה במתבח היא צעקה אליי " ליב זאת את ?!" אבל לא עניתי רצתי במהירות לעבר המדרגות עליתי לחדרי ונעלתי אותו במהירות ונשענתי על הדלת ותישבתי על הרצפה מתנשפת ומלמלת לעצמי " מה לעז… זה היה ????!!!!!"
~המשל יבוא~
תגובות (0)