שלווה

המגע החם של ידו תחת המגע הקר של ידיי. זה מרגיש כל כך נכון, פשוט.
משהו שהיה אמור לקרות מאז ומעולם.
ידינו מתחברות ביחד, כאילו נועדו לכך.
ראשי מונח על כתפו, ואנחנו מסתכלים על הכוכבים. "תגיד משהו."
הסתכלתי עליו במבט נוצץ. הוא הרים את ידו ואסף את גופי אליו,"למה להרוס את הרגע עם המילים הצולעות שלנו?"
חייכתי חיוך זחוך. הכוכבים נצנצו להם, מדי פעם כוכב נופל מסתתר שם."תודה," אמרתי, "על היום הכי טוב בחיי."
הוא הסתכל עליי במבט הטהור שלו.
כל מה שחשבתי עליו היה 'מתי נתנשק'.
היה ברור שכל אחד מאיתנו רוצה בזאת, אבל לאף אחד מאיתנו לא היה את האומץ לעשות את הצעד הזה.
הוא שחרר את האחיזה ביידי וקפצתי מעט אחורה. רק אז קלטתי שבהיתי בו.הוא רכן אלי והביא לי נשיקה במצח. חייכתי אליו חיוך."לאן מפה?" שאלתי, מתאכזבת מהנשיקה הקטנה.
הוא חייך חיוך גדול עוד יותר,"חכי פה," אמר. קמתי מאחיזתו והוא הלך למכינתו.
תוך חמש דקות הציוד היה פרוס על הדשא. "קמפינג," אמר בגיחוך.
הוא פתח את האוהל, תקע את היתדים באדמה, הכניס פנימה כמה שמיכות וכריות, וסיים את המלאכה.
זחלתי פנימה, משתרעת על כריות הקטיפה הנעימות, והוא אחריי, סוגר בריצ'רץ' את האוהל."איך ידעת?" שאלתי.
"אני יודע עלייך הכל." נשק לי באף. "חכי, זה החלק הטוב-" אמר ופתח ריצ'רץ בגג האוהל.
חלק מהאוהל נפל למטה, ויכלנו לראות את הכוכבים, גם בתוך האוהל.
הרמתיאת יידי לאוויר-כביכול- והופתעתי לגלות שזו רק פיסת בד, פשוט שקופה.
נשכבתי בחזרה על הכריות. הוא נשכב ליידי."למה אתה לא מנשק אותי?" שאלתי, ומיד התחרטתי על כך. לחיי עלו באש.
"אף פעם לא ביקשת." הוא חייך אליי.
הסתכלתי עליו במבט דבילי."אני לא הולכת לבקש ממך."
הוא התגלגל מעליי. אפינו התחכחו אחד עם השני, שפתינו רפרפו יחד," את לא צריכה." אמר, ושפתיו נחו על שלי בשלווה.