הוא לא הספיק..
קמה בבוקר, הכל כרגיל
לשטוף פנים ולאכול, לבית הספר הולכים
אני ככה כל יום עוברת
אני בכלל לא מתלבטת
לומדת למבחן, פוגשת חברות
אני כבר רגילה ללחיות ולא לחיות
וזה מוזר לי עכשיו
שלא מוזר לי בכלל
והיום עובר כרגיל, המציאות מתמשכת
שום דבר לא מיוחד
עד שאני יושבת וחושבת
איך הסתדרתי עד עכשיו?
כי הוא לא יודע מה העובר עלי כל יום בכל שעה
הוא לא הספיק להכיר את הראשון שגרם לי להחסיר פעימה
והוא לא יודע כמה קיבלתי במבחן באזרחות
אין לו ימי הורים, הוא לא מכין מהתעודות עותקים
הוא לא יודע איך עבר עלי היום
לא במציאות, לא בחלום
והיום שלי ממשיך, לא חושבת עליו
שום דבר לא מזכיר את מראה עיניו
עד שמישהו שואל את שמו
אני נזכרת בגללו
ושוב אני מסתירה פנים, רוחו אותי רודפת
אין שום נעים
ואני יושבת וחושבת
איך הסתדרתי עד עכשיו?
כי הוא לא יודע מה עובר עלי…
הוא לא יודע מה עובר עלי כל יום בכל שעה
הוא לא הספיק להכיר את הראשון שגרם לי להזיל דמעה
הוא לא יודע מי מסב לי אושר כשאני לבד
מי מבין אותי עכשיו
הוא לא יודע איך עבר עלי היום
לא במציאות, לא בחלום
הוא לא ידע מי אני עכשיו
אותי עם איפור הוא לא ראה
הוא זוכר אותי קטנה ומתוקה…
תגובות (1)
וואו. דמעות הזדהות.
לפני 3 שנים אבי גם נפטר.
מאז אני חיה עם התחושה של "מה היה קורה אם לא.."
הוא בחיים לא יזכה לראות אותי מתבגרת וגודלת.
בשונה ממך אני ואבא שלי היינו מחוברים מאוד, חוץ מאבא הוא שימש גם כמורה שלי. הוא לימד אותי הכל.
לפעמים אני יושבת, מתגעגעת ומהרהרת..
אני מבינה אותך כל כך.
תמיד כאן אם תרצי לדבר. :)