עמוק באדמה-פרק 1-ניסיון

"שקט. אל תרעישי. את עוד תעירי את כל השכונה וזה הדבר היחיד שחסר לנו עכשיו" הוא אמר לי והמשיך לחפור בזריזות באדמה.
"אני לא מרגישה טוב. אפשר לעשות את זה בפעם אחרת?" "לא. את מתגייסת בעוד יומיים. אין עוד זמן" הוא אמר בהחלטיות והמשיך להגיע לעומק האדמה, בזמן שדמעות זולגות על פניי שהאדימו מרוב קור.
ניסיתי לבכות בשקט, כדי שלא יראה אותי בוכה. הוא חושב שאני האחות הגדולה והאמיצה, אבל הוא בעצם לא יודע כלום.
"תעזרי לי, אתי!" הוא צעק, מנסה ללחוש.
ירדתי למטה בזהירות, מנסה לא להתלכלך. "תתחילי לחפור." "אין לנו עט חפירה נוסף." "תחפרי בידיים" הוא אמר לי, ולא הותיר לי כל מקום להתנגדות.
התחלתי לטבול את ידיי באדמה הבוצית ולפנות חופן קטן בכל פעם.
"אני מבקש שתחפרי יותר מהר. עוד מעט כבר מגיעה הזריחה."
הדמעות המשיכו לזלוג על הלחיים הקפואות שלי. כבר לא הסתרתי את הבכי שלי יותר. קיוויתי שאולי הוא יוותר לי על כל הדבר הזה, אבל הוא לא. אולי זה בגלל שהוא היה נחוש במיוחד, או שזה דווקא בגלל שהוא לא שמע את הבכי שלי מבעד לכל האדמה שנזרקה לכל עבר.

כשהשמש סוף סוף הגיחה מבין העננים, הוא הכניס לתוך הבור את טבעת היהלום הגדולה וכיסה אותה בשכבות של אדמה.
כשסיים אני ברחתי משם בריצה מהירה, כשהדמעות ממשיכות לזלוג, כבר במשך שעות על גבי שעות.
כל כך רציתי את אמא. היא הייתה מחבקת אותי חזק חזק עד שהייתי מפסיקה לבכות.
אבל אמא איננה עכשיו. אני צריכה להתרגל לזה. היא לא רוצה להיות פה יותר. היא מעדיפה את ג'ייק ואת הבית הגדול שלו בפלורידה. היא כבר לא רוצה אותי ואת אמיר, אחי הקטן, יותר.