Kagekao – פרק 1: בעיות

השעה הייתה בערך חמש בבוקר.
התעוררתי מוקדם מדי, בגלל הצרחות של השכנים מלמעלה, ברצינות, למה הם ערים בשעה כזאת?
לא היה לי משהו לעשות, מה אני כבר יכולה לעשות בחמש לפנות בוקר חוץ מלצפות בערוץ ההיסטוריה, שגם לצפות בו לא היה לי כוח, אבל גם לא היה לי כוח לקום, אז מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה ובוהה בנקודה מסויימת בתקרה.
הייתי היחידה שערה בבית. בעצם, באמת היחידה, כי לא היה אף אחד בבית, כי החתול שלי החליט לפני שנה שהוא רוצה לברוח, ואני ברוב עצלנותי לא הלכתי לחפש אותו.
טוב נו, אף פעם לא אהבתי אותו. הוא היה שמן ומעצבן, ולא עשה שום דבר מועיל מאשר לישון.
בסופו של דבר, החלטתי לקום מהמיטה ולהדליק את הטלוויזיה, כי לבהות באוויר בלי לעשות כלום זה לא מועיל.
הדלקתי את הטלוויזיה, ואפילו בלי להסתכל מה שידרו שם, קמתי למטבח להכין לעצמי אוכל, כי הייתי רעבה בטירוף.
הבוקר כבר עלה, ואיתו גם העייפות שלי עלתה. עוד מעט אני צריכה לצאת לקולג', ואין לי כוח אפילו לגלגל עיינים.
מרחתי לעצמי ריבה על פרוסת לחם והלכתי חזרה לחדר כדי לראות טלוויזיה.
הטלוויזיה נפתחה על החדשות, התיישבתי על המיטה והסתכלתי על הטלוויזיה בשיעמום, שוב דיברו על נערים שהשתכרו ועשו תאונת דרכים, הכו אנשים, דקרו, נפלו מגג, או כל שטות כזו ואחרת. התגעגעתי לדיווחים הבאמת מעניינים, שהיה לי כוח ללכת לצפות בהם, אבל מה לעשות שכל דיווח היום הוא על שיכורים מטומטמים?
עמדתי לסיים את הלחם עם הריבה, אבל צליל מוכר הקפיץ אותי וכמעט הקאתי את החתיכה האחרונה שעמדתי לבלוע.
זה היה הטלפון הנייד שלי. קמתי בחוסר רצון אל הטלפון שלי, שהיה מוטען בסלון.
על המסך היה שמה של חברה שלי, אמיליה, יחד עם מספר הטלפון שלה.
"הל-" היא עמדה להגיד.
"למה את מתקשרת אלי בשעה כזאת?!" צרחתי עליה.
"תירגעי, סינתיה! לוסי אמרה לי שהמורה אמר לה שתגיד לי למסור לך שתצאי עכשיו." לפי הטון שלה, נשמע שהיא קצת מוטרדת ממה שקרה עכשיו.
"למה?" שאלתי אותה.
"כי יש גופה מתה בתא שלך."