עם לב פתוח-פרק 3+ הרשמה

ג'ייסון לא הבין למה אנחנו לא עונות לו
"ג'ואנה, את יכולה להסביר לי למה אתן ככה?" ג'ייסון לא היה הסוג החכם, הוא יותר באד בוי
מה שג'ואנה אהבה בו, אבל בגלל זה ידעתי שמשהו רע יקרה לה ותמיד היה חלקיק בי שלא סמך עליו, למרות המראה התמים שלו.
ג'ואנה הסתובבה אליו וחיבקה אותו "אנחנו הולכים הולכים לקניון, ואם לא אכפת לך אני לא רוצה לדבר על מה שקרה עכשיו"
ג'ייסון הנהן בהסכמה ופתח לג'ואנה את הדלת של המכונית, התיישבתי במושב האחורי וסימסתי למלודי שתפגוש אותי בקניון עוד חמש דקות.
מלודי היא החברה הכי טובה שלי מאז הגן, היא ממש דומה לי: בלונד זהוב, עיניים כחולות וגובה ממוצע פלוס, אנשים שלא מכירים אותנו חושבים שאנחנו אחיות.
חבל שאני כל כך שונה מהמשפחה שלי, לכולן יש שיער חום בהיר ועיניים חומות ויחסית נמוכות, רק אני דומה לאבא ובגלל זה אמא לא אוהבת להסתכל עליי יותר כי אני מזכירה לה שאבא לא יחזור.
"אז מה איימי? איך בבית ספר?" ג'ייסון מראה בי התעניינות איזה נחמד מצידו
"אתה יודע, לימודים וממוצעים בכל המקצועות" שיקרתי, אני נכשלת במתמטיקה אבל לא סיפרתי לאמא, אני אשתפר כי הבטחתי לאבא כשעלינו לקבר שלו חודש שעבר. הגענו לקניון וראיתי את מלודי מחכה לי בכניסה, יצאתי מהאוטו ורצתי אליה היא חיבקה אותי ושאלה למה לא באתי לבית הספר היום "הלכתי עם אמא ואליס למרפאה, המחלה של אליס לקחה פנייה לכיוון רע, הם רוצים להכניס אותה למוסד לחולי נפש"
"זה נוראי! איך אמא יכולה לעשות כזה דבר לילדה שלה?"
"אני לא יודעת, מה שכן זה איכשהו קשור לאבא שלי, אני בטוחה"
"טוב, בואי לא נתעסק בזה עכשיו" נאנחתי, ראיתי שמלודי לא נראית הכי שמחה
"בסדר, שמעתי שיש מבצע על נעליים, רוצה ללכת למדוד עקבים?"
הלכנו לחנות נעליים בצד המרוחק של הקניון, הנעליים שם זולות ואיכותיות מספיק בשבילי ובשביל מלודי (לא כמו ג'ואנה שקונה בחנויות שוות יותר), כשנכנסנו פנימה ראיתי זוג עקבים מוגבהים בצבע בורגנדי וישר הלכתי למדוד אותם, הם לא היו במידה שלי אז הלכתי לקופה כדי לבקש את המידה שלי, העובדת שעמדה ליד הקופה הייתה בערך בת 20 עם ציפורניים מלאכותיות ושיער בלונד מחומצן
"סליחה יש לכם את הנעליים האלה במידה 36?"
המוכרת הסתכלה על הנעליים ואז עליי ותיקתקה כמה מילים במחשב שמולה
"כן אבל יש לנו אותם בלבן, שחור וכחול כהה, לא בצבע הזה"
"טוב, אפשר אותם בכחול?" המוכרת נשפה כאילו מבקשים ממנה לסחוב שק ששוקל טונה ונעלמה לאחורי החנות. מלודי קראה בשמי והסתובבתי אליה, היא לבשה נעלי עקב פתוחות בצבע שמפניה, הן היו בגובה של איזה שבע סנטימטרים והיא הייתה קצת יותר גבוהה ממני. צחקתי כשהיא כמעט איבדה את שיווי המשקל שלה ובשנייה האחרונה הצליחה לתפוס במדף.
"זה עקב מאוד יפה מלודי, אבל הוא יותר מידי גבוה בשבילך"
"את צודקת, למרות שהוא ממש יפה" היא עשתה פרצוף עצוב והורידה את העקבים, העובדת יצאה מהמסן והביאה לי קופסה עם העקבים שרציתי, מלודי הביטה בעקבים שהוצאתי מהקופסה ואמרה בקול ציפציפי
"שיואו איזה צבע מהמם זה יהיה כל כך יפה עלייך" ושתינו צחקנו. שמתי את העקבים והלכתי להסתכל על עצמי במראה. בגלל שלבשתי סקיני לבן וגופיה כחולה בצבע של העקבים הם התאימו לי בצורה מושלמת. לפחות יותר מהאולסטרס הישנים שבאתי איתם, הרמתי את מבטי לכיוון מלודי שנשענה על דלת הזכוכית כשראיתי אותו.
ראיתי את ילד מהקפיטריה במרפאה, איך קראו לו? ארתור מבטנו ניפגשו לשבריר שנייה והרגשתי צביטה בלב, חשבתי את אליס ועל מה שאמא אמרה במרפאה ומה שג'ואנה אמרה,
"את בסדר איימי?" מלודי כנראה הרגישה שמשהו לא בסדר והיא הוציאה אותי ממין טראנס מוזר שהייתי תקועה בו. ניערתי את הראש שלי וחייכתי אליה
"כן, סתם המחשבות עיכבו לי את הפעולות" היא הסתכלה עליי במבט שואל אבל החליטה שזה לא מספיק חשוב כדי לתת לזה התייחסות
"את באה מחר לבית הספר? כי אני לא יכולה לבלות עוד יום בלעדייך!"
"אני לא הייתי רק היום"
"נכון! וזה הרג אותי, הצטרף מישהו חדש לשכבה הוא מבוגר מהשאר, כנראה נולד בסוף השנתון הקודם והוא ממש חתיך, נראה לי הטעם שלך"
נשפתי החוצה אוויר בתור צחוק מוסווה אבל לא באמת היה לי אכפת, לא חיפשתי חבר כרגע אבל תמיד כיף לרכל על בנים.
*********************************************************************
אתם בטח שואלים את עצמכם "למה יש הרשמה?" אני רוצה שתעזרו לי לבנות בין 4 ל-6 חברים קרובים לאיימי כדי שתהיה לה "פמליה" שתעזור לה בהמשך הסיפור:
שם: (לא חייב מלא)
גיל: 15-16
אופי:
מראה:
רקע:
חבר/ה: כן או לא ושם
מאוהב/ת: מי שענה על הסעיף הקודם לא צריך לענות פה
רקע:
משהו להוסיף:
אני צריכה גם בנים וגם בנות.