אבא יצא למלחמה (לכבוד יום הזיכרון)

היי אבא,

אתה מכיר אותי? טוב בעצם עוד לא הספקנו להכיר.
קוראים לי בן, נקראתי על שמך.
אני כבר בגיל 14 והחלטתי שהגיע הזמן שתכיר אותי ואני אותך.
כולם מספרים לי שאתה גיבור, ששמרת עלינו, שאתה בן אדם טוב ואוהב.
שאתה הילד, דוד, בעל והאבא הכי טוב שיש.
אמא אומרת שאין איך לתאר אותך, שאתה עלם חמודות.
היא טוענת שאנחנו דומים, שירשתי ממך את הפנימיות שלי, שאני מנהיג כמוך. שאני חכם ופיקח, כמוך.
היום בטקס אני הקראתי עליך, על כמה שאני גאה, כמה שאני אוהב אותך. שאתה היית גיבור!
אבל אבא, המכתב הזה הוא לא כדי לומר לך מה כולם חושבים עלייך, אני כותב לך את מה שאני חושב עליך.
אתה לא גיבור, אתה היית עקשן, בטח היית בטוח שתצא מזה בשלום.
אתה לא אדם טוב ואוהב, בן אדם טוב ואוהב זה לא אדם שנוטש את הקרובים שלו.
גאה? במה יש לי להיות גאה? באבא שאפילו לא הכרתי?
ואתה, אתה בכלל לא אבא! אני גדלתי בלי אבא! כי אתה נטשת אותי! היית חייב לצאת למלחמה? למה לא יכולת להשתחרר בגיל 20 כמו כל חייל נורמלי?
אבל לא, העדפת להראות לכולם עד כמה אתה גיבור ועד כמה אתה חזק.
אתה לא חזק, אתה לא גיבור, אתה לא אהוב ובטח ובטח שאתה לא אבא!
אתה אדם עקשן, קר וחלש.
אם לא היית עקשן, היית חי.
אם לא היית חלש, היית חי.
אם לא היית קר, היית איתי.
אז זה מה שאני חושב עלייך, זהו!

אבא תחזור! בבקשה אבא תחזור! אני רוצה להאמין לסיפורים עלייך! אני רוצה להיות גאה בך! אני רוצה להרגיש ולאהוב אותך! אני רוצה אבא!
למה לכל החברים שלי יש אבא שחוזר אחרי העבודה ומביא להם חיבוק ונשיקה ולי אין? למה דווקא אתה לא כאן?
אני רוצה רק פעם אחת לומר לך אבא ולשמוע אותך את הקול שלך! את השם שלי יוצא מפיך!
אני גם רוצה חיבוק, אני גם רוצה נשיקה.
למה אלוקים, למה? למה לקחת לי את אבא?
למה הלכת אבא? למה לא חזרת? אתה ידעת שאמא בהריון למה לא נשארת יחד איתה? יחד איתי..
אני אוהב אותך.
אני אוהב בן אדם שאני לא מכיר, איזה מוזר זה נכון?
אבא אני אוהב אותך.
אבל אתה כבר לא כאן כדי לשמוע, אתה הלכת.
אתה לא כאן כדי להגיד לי מה אתה מרגיש אלי בתור בנך היחיד.
אז כנראה שכל חיי אני יצטרך לשמוע עלייך על דעותייך מאנשים שהכירו אותך לפני.
אבל בחיים אני לא ידע מה דעתך עליי, אני טוב? אני רע? אני חכם? אני דפוק?
אבא…
א-ב-א מילה אחת קטנה שאני בחיים לא יחזור עליה שוב, אני נשבע! ואתה יודע למה? כי אין לי אחד כזה. לי אין אבא.

וזה שיר שכתבתי שנה שעברה ביום הזה:

"על החולות על האבנים,
חמוש עם נשק ועלי מדים.
האויב עורב שם בכל פינה,
מקווה לחזור הביתה במהרה.
שוכב ושומע יירה אחר יירה,
ומה שמחזיק אותי זו רק המחשבה.
על אמא, על אבא, על האישה,
על חיי שלום ואחווה.
כי אני? אני נולדתי לשלום שרק יגיע"

אתה אוהב? אני יודע שאני לא משורר ממש גדול, אבל זה בשבילך במתנה, תקריא אותו לכל המלאכים שלמעלה איתך.