הו כו טהורה

הו כו טהורה,
כמלאך היא.
בהירה כקצף הים.
שלווה במיטתה.

ואני כציפור, עורב
שחור כשמיי הלילה
חוטא אני שכשאני מתבונן אל גופה.
מבטי טמא וחולני.

כו טהורה, כו אלוהים.
שערה כשלחת הסתיו.
חמישה עשר חורפים חלפו על פניה,
והן עודן שבריריות ומאושרות
עיניה אטומות למראה שניצב מעבר לחלונה.
אין היא מתבוננת בטמא.

אין היא יודעת שאני מחכה לה,
לילה-לילה על ענף, מתבונן.
ברקיע של שחור אני טמא.

כו טהורה.
כו שלווהץ
שקטה ורגועה,
אף עיוות בפניה.
בראשה שמורה מן הטמא

ואני כזוהמת העולם, חולני ונתעב.
אין אני ראוי להתבונן במלכות שמיים.
חולני ושחור, זוהמה נתעבת.
טמא אני.

ולרגע
מגננה אחרונה נפתחה לרווחה.
והתקרבתי, ולרגע היססתי.
אני על ידה
נוכח אני
נוכחת היא

כו שלווה, אף תזוזה.
כו טהורה כמלאך.
כו אלוהית כמלכות שמיים.

בהירה, כקצף הים,
שערה, כשלחת הסתיו.

מתקרב הוא הטמאה!
איך מעז זה?
ובמגע, צווחה מחרישה אוזניים
ניקר הוא גרונה
חטא!
ביזה!
חילל!
טימא!
את מלכות שמיים
איך העז?
הוא כטיפת הנפט לעומת הנהר שהיא
אחח הבושה!
קרע בבשרו.
צלל בצילה.

כו שלווה אף תזוזה.
כו טהורה, כמלאך.
כו אלוהית, כמלכות שמיים.

בהירה כקצף הים.
שעה כשלחת הסתיו.