ברוך הבא לחדר 266 – פרק 11

הוא רק לחץ עליו, וציפיתי לירייה. לא קרה כלום, ואני התעודדתי. הוא יצא מהר מהחלון, לברוח מהבית.
אספתי את הבגדים שהוא זרק לפינת החדר, בכוונה לשרוף אותם.
ירדתי למטה, וניק הביט בי.
"מה זה היה צריך להיות?" הוא שאל, ובעיניו הירוקות היה את אותו המבט הקבוע, מתי שהוא רציני לחלוטין.
"סתם שאלה" אמרתי.
"זה לא נשמע כמו משהו שהיית שואל" אמר ניק.
בחיי, כמה שהבחור מכיר אותי.
"למה לא?" שאלתי, מגן על עצמי. לא רציתי לערב אותו בכל נושא החלומות, אל אף שהיה לי יחסית ברור שמתישהו הוא ישתלב, ואולי אף יעזור לי, אבל עדיין לא הגיע הזמן.
ניק רק השפיל את מבטו.
"איך היה לך עם קת'רין?" שאלתי.
"קת'י" ניק אמר בקול חולמני "היא פשוט מדהימה."
"האהבה חדרה לך למוח, אה?" שאלתי, בחיוך.
"כנראה" הוא אמר.
הבטתי סביב, על הכיור, והברז שמידי פעם טפטף טיפה.
הבטתי לעבר הקיר, כאשר ראיתי על הקיר את תמונת הסירה, אבל היה בה משהו מוזר.
הסירה הייתה מצוירת על פני גלים, כאשר חרטום הסירה בדרך כלל כלפי ימינה. מה היא עושה כלפי שמאלה? נזכרתי במעומעם במה שהשוטר וולהיק אמר לי – הם בונים חלומות מזויפים.
ורגע, בכלל, אם הוא באמת לא ראה אותי, למה הוא לא החזיר את הבגדים למקום? ואם הוא כן ראה, למה לא עשה משהו? אולי האקדח ההוא באמת גרם לי להירדם?
נטלתי סכין ממתקן הסכינים שליד הכיור, ותקעתי לעצמי אותו בבטן. איבדתי כל תחושה, והרגשתי איך אני פוקח את עייני. ראיתי את הבגדים מוטלים על הרצפה, ואני מתחת למיטה.
סגרתי מהר את החלון, ואספתי את הבגדים לפינה, בכוונה לשרוף אותם, ואז הרגשתי במשהו קשה. האוזנייה איתה מארק שינה את מראהו.
הבנתי שיצאתי מעולם החלום, ואני שוב במציאות. עכשיו לפחות ידעתי מה עושה האקדח, ולדעת שאם אני רואה אותו, אני בקרוב אירדם בחלום מזויף אחר.
אז עכשיו היה לי הרבה זמן לחשוב, למה שמארק יחקור את ניק על חדר 266? חשבתי לעצמי, האם ייתכן שהוא רוצה לבדוק כמה אנחנו יודעים?
הוצאתי את הפתק מהכיס שלי, והחלטתי לצלצל לשוטר וולהיק. שלפתי את הטלפון הנייד שלי מהמגירה, והתקשרתי למספר, אצבעותיי רועדות בזמן שאני מקליק את המספרים.
המחשבות שלי נדדו לכיוונים אחרים לחלוטין, בעיקר של פאניקה.
"השוטר אדוארד וולהיק מדבר" אמר הקול שלו, גס כמו תמיד.
"כאן אייזיק מילר, אנחנו צריכים להיפגש, היום, בערב, בבית שלי, אתה כבר יודע איפה." אמרתי.
"אין בעיה, אייזיק" אמר השוטר וניתק את הטלפון.
נשמתי נשימת רווחה לעת עתה.