ממלכת אפיליה פרק-2

נ.מ.- ג'יירו

אני לא מבינה איך אבא שלי יכול לבטוח בזרים שהוא לא ראה אף פעם, גמד, אלפית, הוביט ושני בני אנוש? איזו חבורה משונה. מעניין אם הגמד באמת יכול לראות בחושך, והאלפית יכולה למצוא מלכודת ממטר. שוב מעופפת כמו תמיד, לא שמתי לב שההוביט התקרב אליי ושאל משהו, או אמר? לא משנה עכשיו, צריך לענות או לפחות להגיב.
"גבירתי? אם איני חצוף את יכולה להסביר לי מה את?"
"סליחה? אני לא מבינה את השאלה שלך מר…"
"טוביאס, תקראי לי טוביאס, רציתי להבין למה יש לך אוזניים מחודדות ובכל זאת גבוהה כמו אדם"
"אהה, טוב את אבי כבר הכרת אני משערת אבל אימי היא אלפית ואני תקועה באמצע"
טוביאס הביע הבנה והלך חזרה לגמד, גיחחתי, אני מוצאת אותו משעשע וגם הדביבון שלו חמוד, מתעטף על הצוואר שלו ונלחם בתלתל חום בקצה העורף.
"אני חושב שנצא לדרך, אני רוצה לחזור הביתה כמה שיותר מהר"
הגמד ממש חסר סבלנות, הוא הוציא מטפחת מכיסו וניגב את משקפיו, הלכתי לכיוונו ונתקלתי בדביבון של טוביאס
"איך שאתה חמוד! אתה קצת מפריע לי, אני יכולה לעבור?" הדביבון זז הצידה ואפשר לי לעבור
"אדוני? אני לא מפריעה נכון?" הגמד הסתובב ופנה אליי בפרצוף רציני
"מה את רוצה ילדה? את לא רואה שאני עסוק?" הוא ממש חצוף הגמד הזה, איך קראו לו…. מארוול
"אין צורך לפנות אליי ככה עם כל הכבוד, רק רציתי לדעת מתי נצא כי השמש באמצע השמיים עכשיו אז אין לנו הרבה זמן"
״תשאלי את בן האנוש שם, הוא אחראי על הקבוצה לפי אביך.״
הוא הסתובב ממני והמשיך לנקות את משקפיו, אני לא ממש אוהבת אותו אבל אני אצטרך לסבול אותו עד שנחזור מאפיליה.
בן האנוש היה שרירי וכחוש הוא נראה מרשים, הוא דיבר עם אבי על משהו וכשהתקרבתי הם הפסיקו.
"שמי דון, אני אוביל את הקבוצה שלנו במסע שאביך שולח אותנו אליו." הוא אמר קד קלות ולחץ את ידי.
"כן, אני ג'יירו. אני רוצה לדעת אם נצא בקרוב, השמש במרכז השמיים ואין עוד הרבה זמן עד החושך." אמרתי לו ולקחתי צעד לכיוון אבי.
"בקרוב, הכמרים של אביך מארגנים לנו צידה לדרך וציוד לשינה. אבל אם את רוצה תפקיד קחי פרטים מכולם אני חייב לדעת עם מה אני מסתדר מבחינה אסטרטגית." הוא הסתכל לי ישר בעניים ולא פיספס שום הברה בפקודותיו, כאילו הוא יודע מה הוא עושה, כאילו עשה זאת בעבר.
"מצויין, אני אעשה את מיטבי. אבא אם אני יכולה להשאיל אותך לרגע קט?" אמרתי וסימנתי לו לבוא איתי לצד.
"איך אתה סומך על האנשים האלה?" לחשתי לו ושנינו הסתכלנו על החבורה הקטנה שעמדה בולטת בכנסייה השקטה.
"את דון, האדם שדיברת איתו כרגע, אני מכיר. בן דודך סאמיואל עבד איתו פעם, תכסיסן כזה. אז עליו אני יכול לסמוך. האלפית והשנייה שבטם שלח למשימה לאחר שדיברתי עם ראש השבט. הגמד הוא אחד העובדים במכרות של העיר והוא גם כן נשלח ע"י ראש המנזר במכרה, הכהן הראשי שם אמר שיש לו פוטנציאל גדול."
הבטתי בטוביאס ושאלתי
"וההוביט?"
אבי נאנח ואמר: "כחותיו גדולים, התמחותו בשינוי צבע של חיות פרא יהיה נכס יקר ערך במסעכם." גיחחתי קלות והסתובבתי אליו בחזרה.
"טוב אני אלך עכשיו, תאחל לנו בהצלחה."
אבי נישק את ראשי ואיחל לי הצלחה.
עברתי בין כולם והתחלתי להכירם, בגלל שאני לא חלק מהקבוצה באופן רשמי אני הייתי צריכה להשיג את מעמדי. טוביאס היה ממש נחמד אלי ונזף בגמד כשהיה חצוף. דון נראה כאילו הוא לא מעוניין להכיר אף אחד ברמה אישית, טוב אף אחד חוץ מבת האנוש האחרת. האלפית הייתה מאד נחמדה והתעניינה מאד במהלך החיים שלי, אני משערת שהיא אף פעם לא ראתה חצי אלף בעבר.
"טוב חברים, הגיע הזמן לצאת. אפיליה מחכה להצלה ודיאבאונד מחכה להפלה. נצא לדרך!!"
דון אמר בקול יצאנו אחריו מהכנסייה לקחנו את הסוסים שלנו ויצאנו לדרך.