תווית
היי! תראו!
אני משייך את עצמי לתווית.
"היפסטר", "אימו"
בסוף הכל בולשיט.
"לא יודע למה, זה פשוט כיף".
כמה פוזה אפשר להכניס בדבר אחד?
לא מרשים אף אחד, לא מייחד שום דבר.
בסוף- יבינו שאתה סתם ותישאר לבד.
מה הטעם בלהיות "אימו"?
כולם יודעים ש99% הם מושפעים.
בואו נחתוך ורידים. רגע, לאן נעלם האחוז האחד?
משמיעת BVB מוגברת הם מתאבדים.
מה הטעם בלהיות היפסטר?
להיות טבעוני זה לא משתלם ואפל גנבים.
לא חייבים להראות שאתה פוזר,
כי פוזר זה כבר נהיה מיינסטרים.
תוויות? תגיות?
למה זה בעצם קיים.
לשייך את עצמך לקבוצה?
להיות רנדומלי זה עניין של טעם.
כשאני עובר במדרכת הרחוב,
מולי עומדת חבורת אימואים.
"וואו, עד כמה שאנדי חתיך"
נשמעים כמו קבוצת מטופשים.
בשדות תפוחי אדמה שבהם רצים חדי קרן,
בעולם שיש סטארבקס בכל פינה.
די לשטויות, די להבלים
די לפוזה הגדולה.
אנחנו חיים בעולם מגוון,
לכל אדם מאפיינים דברים שונים
להיות דומה זה משעמם מאוד,
אז תפסיקו להיות פוזרים.
לתייג את עצמך בתווית לא עוזר בשיט.
בסוף כולכם סתם פוזרים,
להיות רנדומלי זה טוב מאוד,
והכי משתלם להיות שונים.
תגובות (6)
אתה לא מבין עד כמה אתה צודק.
אני אישית לא מתה על אותם הסממנים המזהים שמגדירים קבוצות מסוימות. בין אם בגדים או התנהגות כלשהי שנובעת מהשפעה חברתית.
תכלס, פשוט להיות עצמך.
זה כל כך נכון
תמיד אבל תמיד ניסיתי להסביר את זה, הוצאת לי את המחשבות לכאן.
הגאון בהתגלמותו – מזכיר לי את Onision ומבטא את הדעות שלי. אימואים ששומאים טראש מטאל וחותכים כדי להיות חלק מהקבוצה, היפסטרים שאלרגיים לשוקולד ומצטלמים עם נוטלה
היפסטרים שאלרגיים לשוקולד ומצטלמים עם נוטלה? וואט?
מה הבעיה בת'ראש מטאל?!
הם שומעים קור ואימו.
לא ת'ראש.
ת'ראש זה קדוש