האקדמיה – פרק 6 =]

פקחתי את עיניי בזהירות וראיתי את ג'יי וקאט לידי " ג'יי " אמרתי בקול חצי ישנוני .
ג'יי שהחזיק את ידי " מליסה " הוא אמר ונישק אותי במצחי .
" איפה אני "? שאלתי .
" את בבית החולים " הוא אמר .
" מה קרה לי "? שאלתי .
" יש לך מקרה נדיר של זכרונות העבר , מה את זוכרת "? שאלה אותי קאט .
" אני זוכרת שראיתי את סהר עומד לפני , הייתה רוח ושערו הבלונדיני הקצוץ שנופל
על עיניו עף ברוח , עיניו הכחולות זהרו והוא הושיט את ידו , לקחתי אותה ואז הכול נהיה שחור
מאז אני לא זוכרת כלום " אמרתי .
ראיתי את העיניים של קאט אדומות מרוב בכי " למה בכית "? שאלתי אותה .
" פגע בך ברק וחשבתי שאת .." היא לא סיימה את המשפט ובלעה את רוקה .
" מתה ? זה בסדר את יכולה להגיד את זה ! אבל אל תשכחי שאני עדיין חייה " חייכתי .
" את יודעת מי הביא אותך לפה "? שאל ג'יי .
" רק אל תגיד את השם הזה " התחננתי .
" דימן " הוא אמר .
נאנחתי " וואיי " אמרתי , אני עכשיו לא יכולה להסתכל לו בעיניים ! אחרי כול מה שאמרתי לו !
" טוב אחות קטנה נתן לך לנוח " אמר ג'יי
" אוהבת אותך " אמרה קאט ושנהם יצאו מבחדר והם נראו כול כך מאושרים .
קמתי מהמיטה שאני לובשת שימלה לבנה ארוכה "איכס " אמרתי .
הלכתי אל החלון ופתחתי אותו כדי שקרניי האור יכנסו אל חדרי , הם השתקפו במראה הגדולה שהייתה
מול המיטה שלי , הייתה קשת בענן בחוף ופרפרים עפים בקצב הרוח .
" סהר " לחשתי אל הפרפרים ופרפר כחול עם נקודות שחרות עף לכיוון שלי ונחת על האצבע שלי .
" כנראה שזה אתה , הפרפר השומר שלי " לחשתי , תמיד הייתי אומרת לסהר שפרפרים הם מהממים
וכמה שאני אוהבת אותם אז כנראה הוא שומר עלי מלעמלה .
הפרפר עלה למעלה ועף לכיוון המראה ופשוט נח עליה , הרגשתי מוגנת והלכתי למיטה והתכסתי עד
הצוואר ופתאום דימן נכנס , סגרתי את עיניי כדי שיחשוב שאני יושנת , הוא התקרב אלי ושמעתי את
הצעדים שלו ושמעתי את הנשימות החזקות שלו , הוא לקח את ידי והניח על חזה שלו הרגישו פעימות
לב חזקות ! אני עדיין שונאת אותו !
הוא ישב לידי , שמעתי אותו מזיז כיסא לכיוון שלי ויושב עליו , הוא רכן אלי " אני מקווה שהכול בסדר "
הוא אמר והמשיך לדבר " את שונה נכון ? אני מרגיש את זה ! אפילו שכול הבנות נמרחות עלי כאילו
שאני איזה צעצוע את לא כזאת וגם אף פעם לא תהיה , אפילו שאני מכיר אותך רק יומיים אני מרגיש
שאני יכול לדבר אליך נורמלי , אני יודע שאת שונאת אותי אבל .." הוא הפסיק לדבר ונישק אותי נשיקה
קטנהה .
רק בגלל מה שהוא אמר הוא חושב שאני יפסיק לשנוא אותו ? אז הוא טועה בגדול !
אחרי כמה דקות שהוא מנשק את ידי נכנס מישהו לא ראיתי מי זה אבל שמעתי שזה קול של בחורה
" מאמי זזים ? אמרת שזה כמה דקות " היא אמרה .
" כן אהובה שלי " הוא אמר לה .
היא יצאה והוא קם והלך לכיוון הדלת , פקחתי את עיניי והפרפר עף לכיוון שלי " שקרים , שקרים " אמרתי
והוא הסתובב אלי וראה אותי משחקת עם הפרפר " שקרים והחלטות " אמרתי .
" אני באמת אוהב אותך " הוא אמר ויצא מהחדר .
נאנחתי " אני שונאת אותו , שונאת ! " אוף איזה קרצייה !
קמתי מהמיטה והתלבשתי במהירות בבגדים שהייתי איתם בהתחלה וקפצתי מהחלון , הייתי בקומה
בראשונה אז היה קל ורצתי לבית במהירות , פתחתי ובאתי לסלון .
" מליסה " ? שאלה אמי וראיתי שהיא יושבת עם אישה זרה .
" אמא "? שאלתי אותה .
" את לא אמורה להשתחרר אחר הצהריים "? שאלה אמי .
" ברחתי " אמרתי ושלבתי את הידיים .
" את צריכה לחזור לשם " היא אמרה .
" בואי נראה " אמרתי .
" מליסה תכירי זאת זואי הפסיכיאטרית שלך " אמר אמא שלי .
" מה זה "? אמרתי ונפלתי על ברכיי .
" אני יעזור לך לשכוח את הטרגדיה שחבית לה " אמרה זואי , היה לה שער שטני קצר , אף סולד,
היא הייתה רזה וצעירה בשנות גיל השלושים שלה .
" פסיכאטרית "? שאלתי
" יש לך מקרה נדיר של זכרונות העבר " אמרה זואי " את יודעת מה זה "? היא שאלה .
" זכרונות העבר זה מקרה הנוצר מסיטואציה טרגתית בו הבן אדם נזכר בסיטואציה והוא כאילו
רואה אותה במציאות וזה שראיתי את סהר זה היה רק בדמיון נכון "? שאלתי .
" כול הכבוד " ענתה זואי ועלתי לחדר שלי , על המיטה הייתה חבילה כחולה עטופה בסרט כחול ,
פתחתי אותה וזאת הייתה שרשרת של פרפר כחול עם נקודות שחור והיה פתק :
" אחותי הגדולה אני ישמור עליך תמיד לא משנה מה יקרה , אני אוהב אותך מאוד – סהר !
" זה לא חלום נכון "? אמרתי
הפכתי את הפתק " לא " היא כתוב שם .