כפיות- פרק 29

"הכנתי לך הפתעה" הוא אמר לי בקול רגוע. עמדתי בפתח ביתו, לבושה בבגדים רגילים, מתחת ידעתי שאני צריכה להתלבש בהתאם. זכרתי את הבית שלו, זכרתי את החדר שלו. הטלפון שלי היה מכובה כבר מהצהריים, בעבודה לא היו צריכים אותי אז גם השתחררתי די מוקדם. שגיא אמר שעוד בשבוע הקרוב אני אעלה למקום הנכון יותר כי את כל העבודות סיימתי, שיעשו לי חפיפה, יראו לי במשך יומיים איך זה עובד ואני אכנס לעניינים. לא ייאמן שעברו כבר שבועיים מהיום שבו שגיא אמר לי שהוא חושב לפרוש.
הוא לקח את ידי אחריו, הולך איתי בצעדים איטיים לכיוון המטבח ושם הייתה ארוחה זוגית לאור נרות. חייכתי חיוך קטן ומבויש. התיישבתי מולו והתחלנו לאכול, מדברים על דה ועל הא, שיחה קצרה, לא ארוכה מידי. בעיקר התרגשתי, הבטן שלי לא הפסיקה לזוז. הרגשתי שאני נכנסת לבית הזה שונה משנכנסתי אליו בפעמיים האחרונות, הוא אחר, שונה ואוהב הרבה יותר. הבית הזה פחות מאיים ואני פחות מאוימת מלהיות בו. "טעים?" הוא שאל בחיוך קטן. העיניים שלו הסתכלו עליי באור הנרות שהיו על השולחן. חייכתי אליו ואמרתי לו שזה ממש מצוין. "לא ידעתי אם תאהבי" הוא נאנח, "שמח שהצלחתי לקלוע לטעם שלך". זה לא לילה קל, זה לא ערב קל, ועם ההחלטה שבאתי איתה כל הגוף שלי רועד, מסרב להירגע. "אדווה את בסדר?" הוא שאל אותי, מחייך חיוך תמים ורגוע. הנהנתי אליו. "אני שבעתי" אמרתי מיד והנחתי את הסכום על הצלחת.
כשנכנסנו לחדר שלו ידעתי שאין דרך חזור. המיטה שלו הייתה מסודרת, הכל היה במקום. הוא סגר את הדלת ואני הלכתי לאט לאט לכיוון המיטה. "אני…" נאנחתי. "לחוצה, אני רואה" הוא אמר לי. הוא חייך והתקרב אליי, שנינו נעמדנו צמודים. הרגשתי את הנשימות שלו, את הלב שלו דופק, הוא עד כדי כך היה קרוב אליי. הקול שלו והנשימות שלו קרובות כל כך, נתנו לי להרגיש בטוחה. "זה פשוט שאת זה לא עשיתי הרבה זמן". "רוצה לדבר לפני?" הוא הציע. הנדתי את ראשי לשלילה. הסתכלתי למטה ותפסתי בחולצת הטי שהוא לבש. הסתכלתי על עיניו בחיוך קטן והתחלתי להרים את החולצה כלפי מעלה. הוא הרים את ידיו והחולצה הלכה מגופו. הסתכלתי עליו בחיוך והוא נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים. כך היה עם כל חלק, הורדה ונשיקה קלה. לעיתים הוא נשק לאף שלי ואז צחקתי צחוק קטן. לא עזבתי לרגע את עיניו היפות שמסתכלות עליי. נשכבתי לאחור ונתתי לו לבוא מעליי. הוא נתן לי נשיקה אחת גדולה, החדיר מיד את לשונו אל תוך פי, וגרם לי להתמסטל תוך כדי המגע הזה. הוא נתן למוח שלי להתערפל ולזכור שכל כך כיף לי איתו. הוא נישק את צווארי, מנשק ולא עוזב, לא מרפה, מנשק שוב ושוב. השפתיים שלו מדגדגות אותי ואני רוצה שהמגע הזה לא יסתיים בחיים. הוא נצמד עם כל גופו אליי ואני העברתי את ידי לכתפו, מנסה לקרב אותו אפילו עוד קצת אליי. הכל התחיל לאט לאט ובביטחון, בחיים שלי לא הרגשתי יותר טוב כמו הערב, אף פעם לא חשבתי שאפשר להרגיש ככה בסקס. הוא רק רצה לגרום לי להרגיש טוב, לא הייתי מצווה לעשות כלום, לא הייתי חייבת לשחק אותה דמות אחרת. אני רציתי בזה, אני גרמתי לזה, אני זו שהרגישה שלמה עם כל מגע מה שלא קרה בחיים. לא הייתי חייבת לעשות דברים שהוא רצה שאני אעשה, הוא קודם כל דאג לגרום לי ליהנות, גרם לי להתענג על כל מגע. כל מה שהכי רציתי היה את מגע שפתיו אל שלי, את הנשיקות הבולעות ואת האהבה האינסופית שהוא מעביר בהן, וקיבלתי את זה.
"עדי.." נאנחתי כשהכל הסתיים. הייתי קרובה אליו, הראש שלי ליד ראשו על הכרית. הנשימות שלו היו על המצח שלי. הוא התקרב ונישק למצחי ואז שאל מה. "בחיים שלי לא הרגשתי יותר טוב כמו עכשיו". "כל כך הפתעת אותי בשיחת הטלפון שלך" הוא נאנח, "כל כך לא האמנתי למה שאני שומע. הייתי עסוק בדיוק במשרד כששמעתי את הקול שלך, קול של מלאך. זה עודד לי את כל היום המחורבן. כשאמרת את מה שאמרת, בכנות הכי גדולה שבנאדם מדבר איתך, אני נשבע שהדמעות עמדו לי בעיניים. לא ידעתי איך להגיב כשהרגשתי שהחלום מתגשם, שמי שאני הכי נמשך אליה בעולם באמת רוצה אותי". לא יכולתי שלא לחייך כשהוא אמר את זה. קירבתי את גופי אליו ונשקתי לצווארו ואז עליתי לשפתיו המחשמלות והבטוחות, שיודעות לנשק כמו שאף אחד אחר לא יודע.
"אני חושבת שהיה לי כל כך חסר לעשות את זה באמת מתוך אהבה" אמרתי כשהוא מעסה את כתפיי וגבי, הוא ראה שכואב לי, יותר מידי ישיבה על כיסא במשרד. "ואת שמחה?" הוא שאל אותי בחיוך קטן. "אני יותר ממאושרת, זו תחושה אחרת, תחושה טובה מידי. אני לא ידעתי שאפשר להרגיש כל כך טוב אחרי מגע שכבר הפך למכאני אצלי". "את מתחרטת על כל התקופה האחרונה?". הרכנתי את ראשי. "בחלק מהתקופה הזו הכרתי אותך, יש דברים שאני לא מצטערת עליהם, אבל חלקים גדולים שכן, כשבאמת הייתי מוכרחה לעשות דברים שלא רציתי. אלה חלקים שבהם לא סבלתי את עצמי". הוא הבין שלא יכולתי להתנגד, שעושים דברים כאלה בשביל כסף ושאין מה לעשות, הגבר במצבים האלה מאיים ואתה מחויב לציית לו. "אני חושב שכשבאת בפעם הראשונה" הוא נאנח, "ידעתי שאת לא כמו כולן". "כמה עברת?" שאלתי אותו. שנינו לא קדושים כשזה מגיע לסקס. "חמש בנות" הוא אמר לי. הנהנתי אליו. "את זוכרת עם כמה שכבת?". הנדתי את ראשי לשלילה. "לא מעט". "ומה יקרה עכשיו?". "יש לי עוד פעם אחת אצל עדי, בגלל החוב, אחרי זה סיימתי. עד כמה זה יפריע לך?". שמעתי אותו צוחק ממאחוריי. "זה בסדר" הוא אמר מיד, "כשזה ייגמר אני יודע שאת לא תעשי את זה יותר, ופה את מחויבת. ביקשת ממני גם לא להתערב, אני באמת לא אעשה כלום". כן, הוא יודע ומתחיל להבין אותי, אני ממש מתחילה להיקשר אליו, למה שאני מרגישה, מעבר למשיכה היותר מידי ענקית שיש לי אליו.
"אל תלכי הלילה" הוא ביקש ממני. הסתכלתי על פניו. שנינו עדיין היינו עירומים מתחת לשמיכה, לי כבר נהיה קצת קר אז התכסיתי בשמיכה חזק יותר. "כמה זמן עבר מאז שראית סרט?" הוא חייך. "וואו, המון". "אז מה את אומרת שנתכרבל ונראה סרט תוך כדי? את תבחרי" הוא חייך. אני זוכה לעשות איתו משהו שהאנושיות שבי כבר שכחה, משהו שהנפש שכחה, לרגע פשוט להתחבר למי שאני אוהבת, לרגע פשוט להיות איתו ולצפות במסך. כמה זמן לא ישבתי ופשוט הקדשתי שעה וחצי לסרט. במשך הסרט הוא חיבק אותי, קירב אותי אליו, הרגיע אותי מכל הלחץ שהייתי בו קודם. הלחץ שלי היה מכל האמיתיות שבדבר, לחזור להיות אדם רגיל ואישה רגילה שעושה סקס עם מי שהיא אוהבת זה מעבר מאוד חד מדמות הזונה שאני רוצה כבר לשכוח. קשה להתחבר בחזרה אל האדם האמיתי שבך אחרי שהיית חיה ודמות מזויפת. "אתה מחזיר אותי להיות מי שאני.." נאנחתי. לא אכפת לי שהכרתי אותו דרך העבודה, הוא ראה אותי בנקודות המשבר ונתן לי תוך כדי המגע שלו את היכולת להתחבר אליו. דרך השיחות והרצון העז שלו לדבר המשכתי לרצות ולרצות, וכשאי אפשר כבר להדחיק פשוט הולכים עם הרגש. להבדיל מירדן ידעתי שהוא לא ינטוש, הוא היה כמוני, השתמש באמצעים הפרימיטיביים האלה, וכעת יפסיק. הוא כמוני עובר תהליך ושינוי, הוא כמוני יתאפס חזרה על החיים ויגלה אהבה מה היא. "את חוזרת ומראה לי מה היא אהבה" הוא אמר ונשק לשפתיי.