תסתכלי לי בעיניים תראי מה עשית ללב של גבר -41-

מנקודת מבטו של מתן:
אני עומד מחוץ לדלת מפחד להעיר אותה…אבל אין לי עם מי לדבר… אין לי איך להוציא את הכאב ואת התסכול שלי..
אני דופק בדלת..
היא פותחת
"מתני!!! כפרה שלי איך התגעגעתי אלייך!"
"אושרת…"
אני נופל לחיבוקה ..
"בוא תיכנס…אני יכין לך משהו לאכול לשתות?."
"לאלא..אני בסדר..תודה"
היא עוצרת ומסתכלת עליי..
"מתן תסתכל עליי…קרה משהו ?"
"לאלא הכל בסדר..אני רק באתי לבדוק מה איתך .."
היא מתקרבת אליי..

"ילד שלי…אני מכירה אותך מהיום שהתיק בצפר היה בגובה שלך..עליי אתה לא תוכל לעבוד.
דבר איתי"
"אחאחאאח…אושרת מתי זה יגמר?.."

"למה אתה מתכוון?"
"לסבל הזה שהוא מעביר אותי כל יום מחדש…לחוסר רצון שלו לראות אותי מאושר.."
"בוא..בוא נשב.."

אנחנו מתיישבים על הספה…
הדמעות חונקות לי את הגרון …

"מה …קרה משהו למיכאלה?."
"לא חס ושלום.."
"אז?.משהו לאמא משהו בבית ,הסתבכת אתה צריך כסף ? מה דבר אליי.."

"היא סיפרה…היא סיפרה למשפחה שלה,על ההריון"
"נו?. מה הייתה התגובה?."
"אסור לי לראות אותה יותר… אסור לי להתקשר אליה …אני מחוק שם.."

"אויי…ילד שלי"
היא מחבקת אותי…החיבוק שכלכך הייתי צריך …

"ואסור לי לעשות כלום… אבא שלה אמר לה שאם אני מתקרב אליה או יוצר קשר איתה …היא לא הילדה שלו יותר… מה הולך פה אושרת!? מה הוא עוד מתחנן לי …"

"תראה….אתה ישן היום פה… אנחנו נחשוב עד הבוקר מה לעשות…אתה האבא של התינוק הזה…אתה תראה אותה….אני מבטיחה לך ..עכשו לך תתקלח ואני יכין לנו משהו לאכול.."
אני עולה למעלה …ונכנס לחדר של הבנאדם היחידי שאני רוצה לראות עכשו…

פותח את הדלת הלבנה….
כל החדר שלו כאילו לא עברה כמעט שנה…בידיוק אותו דבר …בידיוק כמו שהוא השאיר..אני פותח את הארון שלו ולוקח ממנו את המכנס טרנינג שהוא היה לובש…המכנס של אדידאס ארוך בצבע בורדו שלו…
אני מרים חולצה לבנה ומתחתיה אני מוצא משהו….
2 כרטיסי טיסה…
כרטיסים לטורנטו…נרכש ע"י דור אלפאסי….
אני בודק את התאריך …יום רכישה …24/10/13

נורה אדומה נדלקת לי בראש

מה הולך פה?.. משהו פה לא נראה לי ….ההלוויה של דור הייתה ב 23/10/2013….איך זה הגיוני שיש כאן שני כרטיסים מהיום אחרי…המוח שלי רץ כמו שעון ..מה זה אומר? מי קנה אותם?..אולי יש סיכוי אפילו הכי קטן ש… דור עדיין בחיים?

מנקות מבטה של מיכאלה:
אני יושבת בחדר שלי …בוכה ,איבדתי אותו…את האחד שלי ..אני קרועה בין המשפחה לאהבה הכי גדולה שלי…
אני שומעת את הצעקות של ההורים מלמטה..
"איך היא עשתה כזאת טעות!?!? איך לא שמרת עליה!"
"איך אני לא שמרתי עליה?!! יוסי אני ואתה זה באותה סירה אתה אבא שלה איפה אתה היית?!"
"היא ילדה..היא לא בנויה לזה !!אני לא מבין איפה טעיתי ?!מה במה שחינכו אותה לא עבר !?"
"אל תגיד את זה …היא הילדה שלנו ילדים עושים טעויות!!"
"ענבל זאת לא סתם טעות..זה חיים של ילד!"
"אנחנו ההורים שלה אנחנו צריכים ליהיות כאן בשבילה…"
"נכון אנחנו ההורים שלה ועוד מעט אני עומד ליהיות הסבא של הילד שלה!היא ילדה בעצמה!!דווקא היא!?"

וככה…הם המשיכו…כל מילה של אבא רק ריסקה אותי עוד יותר…

לא הבנתי..איך אושר שהכניס את ספיר להריון…לא עמד שם בשבילי אלא צעק עליי..בידיוק כמו כולם.דווקא ממנו ציפיתי שיבין …

"מיכאלה…"
שמעתי את הקול שלו מאחוריי…
"מה אתה רוצה?! לא הספיק לך!? אם אתה רוצה להמשיך לצרוח עליי אני לא מעונינית לשמוע את מוזמן לעוף מפה.."
"אני לא מבין…איך עשית כזאת טעות?..את אחותי הקטנה..הייתי צריך לשמור עלייך מהדפוק הזה..ואת..אין לך כבוד לעצמך?! ילד…את אמא? את ילדה קטנה…את לא בנויה להיות אמא.."

"מה אתה מתנשא מעליי.!? מה אתה מדבר בכלל!??! היית ליפני שנה בידיוק באותו מצב !! אתה יודע מה את המשפחה אני מבינה…אבל אתה!? איזה זכות יש לך בכלל לדבר אליי?! כבוד?! כי אני שכבתי עם החבר הכי טוב שלך!?כי אני הכנסתי להריון אחרי שלושה חודשים?! כי אני באה ומטיפה לך פה שאתה לא בנוי ליהיות אבא כי אתה דפוק ומטומטמם ולא מקשיבה שאתה אומר לי תתרחק מהחברה הכי טובה שלי ! אה אוי …. זה לא אני זה אתה !! עכשו תיקח את עצמך את ההטפות מוסר וההתנשאות שלך ה "עלק אח גדול" בשקל שלך …ותעוף לי מהחדר!!!"

הדלת נתרחקת מאחורי…אני בוכה וכועסת…על כולם ,על כולם ובמיוחד על עצמי..
אני מחכה בבית עוד שעה השעה 1 בלילה

אני לוקחת תיק מכניסה אליו את כל מה שאני צריכה..והרבה כי אני לא יודעת לכמה זמן אני הולכת..אבל ניראלי שלהרבה..אני לוקחת כסף ואת הכרטיס אשראי…ויוצאת בריצה מהבית..

אני נכנסת למונית ..

"מלון המלך דוד בתל אביב …"
אחרי נסיעה של שעה שכל הדרך אני רק יושבת וחושבת ..הגענו.
"חדר לאחד.."

קודמתי לסויטה המלון ריק בעונה הזאת…לא היה לי אכפת לשלם עוד 200 שקל ולהרגיש מעין דירה משלי לזמן לא מוגבל.."
אני נכנסת לחדר..מסתכלת עליו..הוא מדהים .אני זורקת את התיק שלי על הרצפה ונכנס למקלחת
שוטפת ממני את כל הצרות שלי..
אני מרגישה את העייפות משתלטת עליי..
אני צונחת על המיטה ונרדמת..

עינייך מספרות- תמיר גל
בקרירות לחשת לי בינינו זה נגמר
שטעיתי ושלא יעזור דבר
רצית זמן, רצית להיות לבד
בלעדי במיוחד ובלי אף אחד

מדוע רעד קולך שביקשת שאלך
תגידי לי למה הבריקו עינייך
כמה תוכלי עוד לשקר
עינייך מספרות סיפור אחר
הן מבקשות אותי אלייך

עכשיו אני יודע שגאוותך דיברה
זרקה מילים קשות ובי היא פגעה
ואני כמו מטורף האמנתי לך
כמעט וגרמת לי לאבד אותך