גיבורי אולימפוס. פרק 1

קשה לחיות כשאתה נתקל שוב ושוב באותה ברזיה.
"אולי תפסיקו!" צעקתי אבל קרונר תפס בשערי ותלתל אותי חזק. " נראה לי ש…לא!" אמר בחיוך אכזרי ושוב דפק אותי בברזיה. "דיי." יבבתי ומעני ירדו דמעות, קרונר אוהב להציק לכל סוגי הילדים ואלמלא רון ששחרר אותי הייתי מתעלפת. "את בסדר?" התבוננתי בעניו. "לא."
וזהו הוא הלך ונשארתי לנקות את שולחנות הקפיטריה, "התנדבות".
השולחנות היו מפוזרים בכל מקום ולא רציתי לגרור אותם למקומות בידיעה שאולי ידבק אלי מסתיק. אחרי שסידרתי את השולחנות נאלצתי להוריד לאט את המסתיקים ולנסות שלא לנמנם. "היי, הגיעה עזרה את לא חייבת להירדם." שמעתי קול הגיון וראיתי את קרונר מתקרב. איך לא ניחשתי שיקבל עונש קפיטריה איכותי?. "אוקיי." התרחקתי וקפצתי לאחד השולחנות בבהלה. "את מנחשת נכון. אבל איך ניחשת שאני מי שאני?" את זה לא הייתי צריכה.
קרונר שינה צורה גופו הגדול גדל עוד יותר ושמתי לב שעל החולצה מופיע כיתוב "קניבליזם.".
אני צווחתי ומעניי ירדו דמעות בהלה וכך החל המרדף של המפלצת אחרי כשאני בוכה ומנסה שלא למות. לבסוף התעייפתי ונעצרתי לנשום נשענת על הקירות הקרים וגם כדי לחשוב: מי-לעזאזל-הנער-הזה-?. שער ג'ינג'י עניים ירוקות וחרב ענקית. ניחוש? בן 17 או 18 "קצת עזרה, בחורצ'יק." נשמעתי אידיותית אבל הוא עזר ונעץ חרבו בקרונר שעמד המום "איזה צרות עשית!"
הוא ניגש אלי ולחץ ידי ואני רק התעלפתי בזרועותיו.
***
התעוררתי ורוקנתי מיד בלי לדעת מה המשקה את הכוס עם משקה שהיה דומה למיץ. "מממ…" פלטתי קולות. "תשתדלי לא להשרף." הפנתי את מבטי הצידה וראיתי נער נחמד שגילף סוס מעץ. "למה אתה חובש כובע סקי עם פונפון?" שאלתי והוא חייך. "עכשיו סתיו וכמעת חורף ולי כואבות האוזניים." אני צחקתי הנער מצע חן בעניי. סרקתי אותו: שער חום בצבץ מהכובע בקושי כי את רובו כובע הסקי כיסה, העניים שלו היו אפורות ושפתיו קטנות. והוא היה חיוור. " אני בן סלנה אלת הירח אבל פוסידון התעקש לתת ברכה לאבי כי הוא מלח ובגלל זה אני יצאתי… מיוחד." אני חשבתי שהשתגע למה הוא מדבר על אלים? ולמה הוא חושב שאמא שלו אלת הירח? " אתה מוזר ומשוגע." אמרתי וכמו לעצבן נכנס לחדר סוס לבן,חציו לפחות. "אני רואה שהתעוררת. " אני ניחשתי שזה קינטאור."אהההה!" צרחתי ונדחקתי לפינת המיטה. "ברוכים הבאים למחנה החצויים."