רחוק רחוק..פרק 5

הייתי ממש שמח שאלכס איתי, הוא חיבק אותי ונרדמנו..
כעבור שעה קלה התעוררנו היינו רעבים, הוצאתי איזה חטיף חילקנו בינינו.. סיימנו אגרנו כוחות
קמנו והמשכנו ללכת..
כל הקירוצ היו במלא ציורים היה מלחיץ…כל כך פחדתי אף פעם לא פחדתי כל כך תפסתי את אלכס ביד, הוא הסתכל עלי והמשכנו ללכת בשתיקה..
"אלכס אני פוחדת" "גמני אבל אל תדאגי אנחנו נצא מיפה חיים" "אני מקווה" אמרתי ברצינות..
היה לי קר הייה חשוך וקר..פתחתי את הטיק הוצאתי 2 ג'קטים אחד לי ואחד לאלכס, למרות שאלכס סירב ללבוש חולצה ושיקר כי לא קר לו.. בסוף לבשתי לו אותה..
"חח מתאים לך" אמרתי וציחקקתי "ממש מצחיק" "נו אל תיקח ללב בן עם חולצא ורודה ונקודות לבנות חח לא נשמע מצחיק" אמרתי וצחקתי "עוד מילה אני יוריד את החולצה!"
הוא נעלב אמרתי לעצמי..
הלכנו והלכנו הרגשתי שהמדרון החשוך הזה לא נגמר. הייתי עצבנית שבגלל אלכס אני תקוע פה.
התחלתי להגיד לו "גררר. רק לי ואני עדיין רעבה…" "תפסיקי להתלונן כל הזמן!" הוא אמר בכעס..
"סליחה אז זאת אני זאת שאשמה?!" שאלתי בהתפלאות "בזכותך אני תקוע פה בדבר החשוך הזה לא יודעת איפה אני מחפשת איזה חדר והם שם בחוץ דואגים לי" אמרתי בכעס וטיפה הרמתי את קולי
"את מנסה להגיד לי שאני זה שאשם פה?"הוא שאל "למה זה לא מובן" עניתי לו בשיא חוצפתי..
המשכנו לריב כמה דקות, ממש כעסתי עליו כי הוא הכניס אותי לפה, אבל גם על עצמי כעסתי לא פחות מזה שכעסתי עליו..
פתאום שנינו השתתקנו שמענו רעשים.. היה חשוך נכנסתי לפאניקה שמעתי משהו זה נשמע כמו כנפיים.. "זה עטלפים" צעקתי והתחלתי לרוץ ואלכס נשכב על הריצפה.. אני רצתי ולא שמתי לב היה חור בריצפה, נפלתי לתוכו "עאעאעאאה" צעקתי כשנפלתי הנפילה הייתה ארוכה לפתע נפלתי על משהו ג'לי והתחלתי לשקוע.. נבהלתי עוד יותר לא ידעתי מה לעשות צעקתי ניסיתי להיחלץ..
זזי רק כמה סנתימטרים.. פחתדי שאני ימות יטבע בפירמידה החשוכה והמפחידה, הרגשתי שמשהו מעלה אותי למעלה נקלעתי לבועה שחורה שקופה.. היא עפה למעלה והצידה "נו למה הדבר הזה לא מתפוצץ?!"שאלתי את עמצי בכעס הבועה הענקית התפוצצה.. בתחתית היו קוצים..
כמעט נפלתי על הקוצים אבל בדקה האחרונה נתפסטי בענף או לא יודעת מזה היה..
זה הציל לי את החיים "ניצלתי" אמרתי בשימחה..
"ווואו זה היה קרוב" התחלתי להתנדנד מצד לצד ואז כשהענף היה מספיק מנודנד קפצתי הנפילה לא הייתה רקה.. ראיתי מישהו מתקרב אלי צמרמורת עברה בגופי הפחד שוב חזר הוא התקרב רציתי לקום ולברוח אבל הרגליים פשוט השתתקו ונדבקו לריצפה.. הוא היה ממש קרוב..
"אמילי?!"הקול היה מוכר לי.. "אלכס" צעקתי בשימחה "וואי אני ממש שמח שפגשתי אותך ווואי אני ממש מצטערת אני התחלתי את הריב.." אמרתי בצער "לא נורא"..
"איך מצאתה אותי?"שאלתי "אמ.. הצעקות היו ממש חזקות אז הייתה דרך ללכת בדרך הצעקות, ודרך אגב מצאת את החדר הסודי.." הוא עזר לי לקום והבאתי לו חיבוק..
"עכשיו האוצר הכי גדול שאני רוצה זה לצאת מהמקום הנוראי הזה" אמרתי..
אוקי הדלקנו פנסים ראינו מבנה ענקי לא האמרנו למו עיניי..
היו הרבה מדרגות.. למעלה היה פסל גדול של משהו לא מובן, התחלנו לעלות למעלה..
היה שם סוג של קבל ניסינו לפתוח אותו לא הצלחנו…