"את אהבתי הראשונה,אהבתי הגדולה…….." (העלאה שנייה)

"טסה,טסה חכי"אמר הנער שמאחוריי.
ואני רק הגברתי את מהירות ריצתי.
עיניי דומעות,ואני מנסה לעצור את הדמעות אך ללא הצלחה.
לבסוף נעצרתי חסרת נשימה,ורגליי כואבות.
ראיתי מתקדם אליי יותר ויותר,והדבר היחיד שיכולתי לעשות זה ללכת עוד כמה צעדים אחורה.
אבל לבסוף נעצרתי,בסוף הצוק.
התיישבתי בכבדות והורדתי את נעליי והסתכלתי על הנוף מסביב.
מפל גדול,סלעים מלאים בענפים,ועלים.
הרגשתי שמישהו מתיישב לידי ולא הפנתי את ראשי ידעתי כבר מי זה.
הוא שם את ידו על ידי,אך אני העפתי אותה ממני.
"נו באמת טסה,את לא יכולה לכעוס לנצח"אמר.
"אז עם את זה אני לא יכולה לעשות אז מה כן,תענה לי ג'ונתן."אמרתי ודמעות זולגות מעיניי.
הוא נראה כחסר מילים,הדבר היחיד שרציתי שהוא יגיד זה שהוא אוהב אותי כשאהב פעם,אבל הוא לא פצה את פיו.
ניגבתי את דמעותיי,נעמדתי,והתחלתי לצעוד.
לפתע הראגשתי יד על זרועי והעפתי אותה מיד.
ואז זה קרה עוד פעם ולא הספקתי להוריד אותה והוא סובב אותי,והצמיד אותי אל העץ הקרוב.
"תעזוב אותי"צעקתי אליו דמעותיי מאיימות לזלוג
הוא התקרב אליי עוד קצת ותפס בידיי ושנתנו לו אגרופים בחזהו.
"תירגעי"הוא אמר ואני הסתכלתי עליו וניסיתי להרגיע את נישמתי,לבסוף הצלחתי ורק הסתכלתי עליו בהבעה כועסת.
"אני כן אוהב אותך,טסה."הוא טילטל את ראשו ואמר:"אלוהים אני לא יכול שלא לאהוב אותך,בכל פעם שאני רואה אותה,אני רואה אותך,בכל פעם שאני מנשק אותה,אני מדמיין אותך,בכל פעם שאני מחבק אותה אני מרגיש אותך,וזה כל כך לא נכון מכל כך הרבה סיבות אבל אני לא יכול לעצור את אהבתי אלייך."
הוא נגע בלחיי,ואחריי זה חיבק אותי,ואני נשארתי דוממת בין זרועותיו,לא מעקלת את מה שהוא אמר עכשיו.
החזרתי לו חיבוק ואמרתי לו בלחש:"תעזוב אותה"
הוא נד בראשו ושיחרר את חיבוקו ממני.
הוא עמד קרוב אליי והחזיק בידיי,ואני הייתי מלאה באכזבה.
"את היית ונשארת אהבתי הראשונה,אהבתי היחידה,אבל אני לא יכול לעזוב אותה,אז בגלל זה אני צריך להרפות ממך,ללמוד להפסיק לאהוב אותך בצורה כזאת,ובשביל זה…."הוא לחש:"אנחנו צריכים שלא להיפגש יותר,גם לא בתור ידידים."
עיניי נפערו למשמע דבריו ואני רק נדתי בראשי ואמרתי:"לא,לא,לא"
הוא הביט בי בעצב, הוא ליטף את לחיי ונישק אותי נשיקה קלה על שפתיים והלך.
התמוטטתי על יד העץ לא מפסיקה לבכות ורואה את אהובי האחד והיחיד הולך והוא לעולם לא ישוב………