צעירה

שנת אלף ושש מאות, ויקטוריה הלכה לה לבדה ולהתבונן בבתי האצילים.
באחד הימים הרוזנת אליזבת הביטה בה בהתעניינות וראתה שהינה למעמד נמוך.
"את יפה מאוד" היא אמרה לה.
"אין רוזנת יפת מראה ממך, גברתי" חייכה ויקטוריה אל הרוזנת וקדה לה קידה.
"בת כמה את, עלמה צעירה?" הרוזנת שאלה בהסתקרנות.
"בקרוב ימלאו לי חמש עשרה שנים" ויקטוריה חייכה מהתרגשות בעקבות פנייתה.
"כשימלאו לך חמש עשרה שנים בדיוק, אשכור אותך כמשרתת" אמרה הרוזנת.
ויקטוריה שמחה שהרוזנת אליזבת בכבודה ובעצמה פנתה אליה והציעה לה עבודה.
היא קדה לה קידה, והלכה לה בדרכה לביתה.
כחודש-ימים לאחר מכן, כשמלאו לויקטוריה חמש עשרה שנים
יכלה סוף סוף ויקטוריה להישכר על ידי הרוזנת אליזבת. היא נפרדה מהוריה לשלום, והחלה את עבודתה.
ויקטוריה שמעה רבות על הרוזנת,
לרוזנת, ולעבודות הבית. היא כיבדה אותה ואהבה את הערכה שלה כלפי הזולת.
היו סיפורים רבים על הרוזנת שהיא הגנה על נשים, ויקטוריה שמעה על כך
והרגישה אושר עילאי על כך שהיא הרוזנת היחידה שתוכל לשרת מתוך רצונה, היא עבדה במסירות
ובקפדנות.

בעקבות העבודה המסורה של ויקטוריה יפת-המראה, קרבתה של הרוזנת אליזבת גברה.
"עלמת-חן יקרה, תנוחי לרגע עבדת בקפדנות היום" הרוזנת אמרה לויקטוריה.
ויקטוריה קדה לה קידה והפסיקה את עבודתה.
"עכשיו נערתי, שבי על ידי" אמרה הרוזנת אליזבת ופינתה לה מקום ליד מושבה.
"גברתי, איך יש מספר מטלות שעליי לבצע עבורך" אמרה ויקטוריה בקול דאוג.
"זה בסדר יקירתי, תנוחי" אמרה הרוזנת וחייכה אליה.
הרוזנת שוב החזיקה בתווי פניה של ויקטוריה."כלכך..יפה, כלכך.. צעירה" היא מלמלה.
אליזבת רצתה לחזור לימיה עברו, לימים בו היא הייתה צעירה, היא רצתה להראות כך.
כשהיא הביטה בויקטוריה, היא הרגישה שהקנאה חונקת אותה.
ויקטוריה לאומת זאת הייתה סמוקה ונרגשת ממחמאותיה והיחס המכבד של הרוזנת
כלפי נערה נחותה שכמותה.
הרוזנת חייכה "את בתולה?" היא שאלה אותה ישירות.
ויקטוריה הייתה סמוקה, היא לא הייתה רגילה לשאלה שכזו, היא מלמלה, ולא יכלה
לענות על השאלה.
"כן" אמרה הרוזנת וצחקקה. "שנינו נשים, לא אמורות להיות בנינו סודות" היא אמרה.
הקנאה של אליזבת' בויקטוריה גברה, היא ראתה את החיוך התמים שלה, היא הייתה
כלכך צעירה, וגם מחשבותיה, היא רצתה לחזור להיות כזו, להיות צעירה כמו…
כמו.. ויקטוריה, היא החזיקה את ידיה, בניסיון להירגע, היא ניסתה להתגבר על קנאתה..

לאחר מספר ימים, היא הרגישה מבועתת, היא רק רצתה למצוא דרכים, לחזור להיות שוב צעירה, זה הכעיס אותה, הכעיס אותה
המראה המבוגר הזה, היא רק רצתה להתגבר עליו ובכל מחיר.
היא פנתה לאחד המכשפים בממלכה, ובסתר, מבלי שאף אחד ידע זאת.
"אבטיח לך את מלוא ההגנה משריפה, אם תספר לי את דרכי להיות צעירה" היא אמרה למכשף.
"דם בתולות, זאת את צריכה בישביל להחזיר את פנייך" הוא אמר לה.
"דם בתולות?…." היא שאלה בסקרנות וצחקקה לה.
"אני חושבת שאוכל למצוא דם כזה" היא הודתה למכשף וחייכה לה.

עם הזמן, התפזרו שמועות רבות על הרוזנת אליזבת, רובן היו רעות.
ויקטוריה לא האמינה לשמועות, היא המשיכה לעבוד בקפדנות.
ועם הזמן הרוזנת התקרבה אליה יותר, והערכתה של ויקטוריה כלפיה גדלה.
יום אחד ראתה ויקטוריה את הרוזנת מביטה בחדרה כשהיא עצובה.
"הרוזנת, אל תתני לשמועות האלה להשפיע עלייך" אמרה ויקטוריה בניחום, הרוזנת חייכה אליה.
"ויקטוריה, אני מאוד אוהבת את המסירות שלך כלפייך" אמרה הרוזנת והחזיקה בידיה של ויקטוריה.
"אני רוצה להראות לך משהו" היא אמרה בחיוך עקום והובילה אותה, אל עבר המסדרון.
ויקטוריה תהתה לאן היא מובילה אותה, בטח לחדר שמלות הגון, או חדר מתנות אחד שתוכל להביא לה
ממנו משהו.היא התרגשה.
הרוזנת הובילה אותה לחדר המקלחת. עלה מפיה של ויקטוריה צרחה גדולה, היא לא האמינה למראה עיניה
וידיה רעדו, היא עמדה להסיר את ידיה מהרוזנת, אך ידיה היו חזקות מידי, והמשרתים הצמידו את גופה כלפי
קיר האמבטיה.
מול עיניה הופיעה גופת נערה, ואמבטית דם עמוקה. הרוזנת אחזה בחוזקה בגרונה, ושברה את מפרקתה.
"ע-עו-עוד דם בתולות! כך אוכל להיות צעירה" היא אמרה בצהלה ושמחה. "סוף סוף נפתרתי מנערת הפנים הארורות !" היא רקדה עם משרתיה.
רוח החיים של ויקטוריה אבדה לה, רק בגלל תויה הפנים היפות.