תחרות הסיפורים של גל – מתח!

רצתי , רצתי ולא עצרתי , ולא התכוונתי לעצור , לא היה לי עוד סבלנות לחכות , לחכות להגיע הביתה ולינעול את עצמי בחדר , לא היה לי טעם לישמוע אותם , לא היה לי כוח להמשיך בחיים האלה , הגעתי סוף סוף הביתה , רצתי הכי מהר שיכולתי אל הדלת בעוד אימי צועקת ״מה לעזז-״? קוטעת את עצמה , ואני ממהר לקחת את מפתח הברזל שנימצא על השולחן , הולך מהר לדלת , נועל אותה , בוכה , ומלמל בייפחה ״למה… למה אני?״ ומנסי את ראשי לכרית ובוכה , לא מבין למה אני זה שסובל , ההוא שהלב שלו כואב , שהנשמה שלו ברחה , אין עוד רצון לחיות! אני שומע את אימי דופקת על הדלת וצועקת ״אור! תיפתח את הדלת!״ ואני יושב וחושב , זה שווה את זה? מה אימי תעשה בלעדיי , והראש מחזיר לי תשובה ׳אתה במלא לוקח לה חצי מהכסף . עדיף למות ׳ אבל הלב חש אחרת ׳אתה באמת רוצה לוותר עליה? אתה בן המישפחה היחיד שלה ׳ ואני מהרהר בעניין , וחושב עוד פעם ומקשיב לאימי ממשיכה ליזעוק לעזרתי , מנסה ליפרוץ את הדלת , שומע אותה בוכה , אני מרים את הכדור ו-… שואל עוד פעם ׳עדיף למות , ולתת לה ליסבול , או לחיות את חיי אשר נתן לי ה׳ בברכה, ולי כואב לישמוע אותה … ובוחר , בוחר…

מקווה שהצלחתי לי מתוח אותך!