30+ בגידות- פרק 10

התיישבתי על השולחן שלי,
"למה את בדיכי?" שאלה אלין.
"כלום.." אמרתי בחזרה.
"מה כלום?! תסתכלי על עצמך, נו דברי, את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי" אמרה לי,
"טוב.." התחלתי לספר.
"בן נתן בוקס די חזק לקלרה, והיא התחילה לדמם על הרצפה.. הזמינו אמבולנס, ופינו אותה באלונקה. לא ראית?" שפכתי.
"לא ראיתי, כי הייתי בשיעורי עזר עם גב.ננסון. " החזירה, "נו היא תהיה בסדר.." הוסיפה.
"ואם לא? ואם יש לה פגיעה מוחית?" נאנחתי, "הכל באשמתי.." הוספתי.
"בכל זאת, זה די מגיע לה. מכיתה א´ היא מציקה לנו. אז למה שלא נחזיר לה?! אני די מרחמת עלייה והכל, אבל זה מגיע לה." אמרה אלין.
"ואם יש לה פגיעה מוחית?!" חזרתי על דבריי, "לא מדברים ככה אלין!" הטחתי בה.
היא השפילה את ראשה, והתיישבה בכיסא.
גב.אדמן , נכנסה .
"שלום תלמידים.
קלרה יום טוב, נפצעה .
פינו אותה ליפני כמה דקות באלונקה.
אני מביאה לכל אחד דף, שבו תרשמו רפואה שלמה לקלרה." אמרה גב.אדמן.
זה נשמע קצת תינוקי, לכתוב לה ´רפואה שלמה´ בדף שהמורה נתנה, זה יותר מתאים לכיתות א´-ו´.
אחת מתלמידות הכיתה חילקה את הדפים בין כולם, והתחילו לרשום בהם.
שפכתי על הדף הזה את הכל:
´לקלרה:
זה די קרה בגללי, ואני מצטערת.
אבל, סבלתי בגללך כבר יותר מ-10 שנים.
כל הירידות שלך, והלבוש שגרם לי להקיא.
מצטערת, בשבילך אולי הכל ורוד, אבל אצלי זה שחור.
המכתב הוא אך ורק בשבילך, לא בשביל אף אחד אחר.
את צריכה גם לדעת מהן התוצאות של המעשים שלך, העולם לא סובב סביבך.
אני מצטערת, הכי-מצטערת.

מימני: אמילי גריי. ´

"אמילי תתעוררי!" צעקה אלין,
"ממ..מה?" שאלתי באדישות.
"נרדמת על השולחן, מסרתי לגב.אדמן את המכתב שלך." אמרה.
"אה אוקיי, חוזרים הביתה?" שאלתי,
"כןן! תארזי כבר את כל הדברים שלך לתיק!" האיצה בי.
הכנסתי במהירות את הכל לתיק, ויצאתי מהכיתה אם אלין.
"ביי!" היא אמרה,
נכנסתי לביתי, והיא המשיכה בדרכה.
לפתע קיבלתי הודעה,
´בארן השיכור מהמסיבה P: :"את באה ?" ´
ואיי כמעט שכחתי! מבלי להחזיר לו תשובה, עליתי לחדרי, והפעם התאומים המעצבנים לא היו בסביבה בשביל לעצבן אותי.
פתחתי את הארון, לא רציתי להתלבש יותר מידי יפה.
פשוט לקחתי ג´ינס ארוך עם קרעים, וגופייה נופלת בצבע שחור.
השארתי שיער מפוזר, ולקחתי איתי קרדיגן .
שמתי נעליי אולסטאר בצבע שחור, והחזרתי לו תשובה,
"כן אני באה" שלחתי, ויצאתי מביתי.
גיליתי שהרחוב שלו די קרוב לשלי.
בדיוק כשנכנסתי לרחוב הזה, ראיתי אותו.
אבל הוא לא היה לבד..