dont wake me up פרק 3

ראיתי אותו את דילן הוא התקרב אליינו וחייך אותו חיוך אלוהיי,"אז ,בננות יש תוכניות להיום בערב?" אמר מחייך אליי ואל קים
קים חייכה כמו משוגעת כאלו ממש עכשיו מוכנה לעמוד מתחת לחופה.
"כן, אתה יודע לימודים שעוריי בית נכון קים?" אספתי את כל הספרים שלי ולקחת את הקפה שלי וחיכיתי לקים שתתעורר מהחלום בהקיץ שלה.
"אחמ… נכון קים?" שאלתי שוב מדגישה את השאלה
"כן..אתה יודע לימודיי משפטים וזה" היא חייכה אליו וכאלו הייתה בעולם אחר.
לקחתי את קים משם כמה שיותר מהר בלי להגיד כלום לדילן, גם כן הוא.

"קים את אמרת אותו דבר על ג'סי…" אמרתי לה מיואשת
"זה היה רגע של חולשה…את יודעת הייתי זקוקה לאהבה" היא אמרה ומחזקת את אחיזתה בתיק שזה היה סימן שהיא משקרת או שלא נעים לה לדבר על זה.
"וקולין? אה ואיך שכחתי את ריילי, קדימה קים את רק בת 21 ואמרת את זה מיליון פעמים לפניי" אמרתי לה בקול נעים ומרגיע ואוליי קצת משכנע.
"את אף פעם לא חווית אהבה איך את יכולה להגיד לי אם אני אוהבת או לא, באמת שעלייך לא הייתי מאמינה." היא אמרה והתחילה לרוץ לכיוון החדרים של הבנות.
הרגשתי רע, אבל אני לא מצטערת על זה לדעתי צדקתי בכל מילה ומילה שאמרתי
הייתי בדרך לפארק שהיה ממוקם ליד האוניברסיטה.
בשעות האלה של היום הפארק היה ריק.
הפארק הוא בהחלט המקום הכי מרגיע שיכול להיות בקמפוס שלנו.
זה מזכיר לי את כל הרגעים הטובים שחוויתי, עוד כשגרתי בישראל.
להגיד שאני לא מתגעגעת לחום התמידי הזה שם, זה יהיה שקר.
השארתי שם את כולם, את אח שלי שהיה אז רק בן 8 את אמא שלי שהיה לה מאוד קשה לעזוב אותי, אני מתגעגעת לנסיעות שלי עם אבא שלי לקולנוע.
כן אני מתגעגעת..מאוד.
אבל ידעתי שבישראל לא יהיה לי עתיד.

הוצאתי את הספר האהוב עליי ושקעתי בו

-נקודת מבט קים-
אוליי היא צודקת, אנה תמיד הייתה הזאתי שחושבת יותר ואני זאתי שנהנת יותר.
ואני יודעת, גם דילן מרגיש אליי משהו.
אני מרגישה את זה בתוכי, אבל אוליי זה באמת היה קצת מהר…בכל זאת אני מכירה אותו רק שבוע.
טוב כשאנה תחזור אני אבקש סליחה, שונאת לריב איתה על בנים.
זה כל כך מטופש
טוב הגיע הזמן לשנת צהריים טובה כדאי לקום עם מצב רוח טוב.