ניסוי ותוצאה פרק שביעי

אני פוסע כמה פסיעות קטנות ואז אוזר אומץ ולוקח צעד גדול קדימה. כעת הירח מאיר את כל הגוף שלי. את המעיל שלי השארתי באוהל אם השמש אז עכשיו אין כמעט כלום חוץ מחולצה קצרה לגונן על פלג הגוף העליון שלי. העיניים של אימארה נפערות בהדרגה. לא שציפיתי למשהו אחר. אני משפיל מבט למטה מתוך רפלקס ישן של סקרנות מהפעמים הראשונות בהן יצאתי לאימוני לילה וגיליתי איך אני נראה. העור שלי כאילו נבלע בחשיכה ומתכסה בניצוצות כסופים עדינים שמופיעים ונעלמים לסירוגין. השיער שלי מתבהר, מהשורשים עד לקצוות, וכעת הוא נראה כסוף לגמרי. העיניים שלי משנות צבע מכחול לצהוב ומתחילות לזהור באור עמום. "אתה…אתה.." "נראה כאילו קפצתי לבריכה של זפת מלאה בנצנצים, עברתי במספרה וצבעתי לכסוף ואז הוספתי עדשות מגע בשביל להשלים את הזוועה? כן, גם אני חושב ככה." אני משפיל את ראשי במבוכה ומתכוון לצעוד חזרה אל הצל המגונן של העצים כשהיא אומרת: "לא, אתה מדהים. אתה …יפה. למען האמת אתה יותר מזכיר לי את שמי הלילה במדבר שבו התחבאנו בפעם האחרונה יותר מאשר בריכת זפת אם נצנצים." שנינו צוחקים. "עדיף שאני אחזור לחושך. לא כולם חושבים שאני יפה, למען האמת, פעם אחת כשהלכתי למחנה אימונים בקיץ, התאהבתי בבחורה אחת בשם טרה. היא הייתה חצי שונר, והילדה הכי מתוקה שפגשתי אי פעם." אני נעצר ומעיף מבט באימארה. היא מסמנת לי להמשיך. "היא תמיד ניסתה לשכנע אותי לצאת החוצה בלילה, ניסתה לשדל אותי ולהגיד לי שלא משנה איך אני אראה היא תקבל אותי…" "ו…" "ברגע שהסכמתי ויצאתי החוצה, היא ראתה אותי וברחה בצרחות. מאז היא רק התרחקה ממני ובסןף, נעלמה לגמרי. בגלל זה גם התחילו להסתובב במחנה שמועות עלובות על כך שבגלל ההשפלה שנגרמה לי כשטרה 'שברה את ליבי'," אני מעווה את פרצופי בעווית דרמתית צינית וממשיך, "הרגתי אותה והסתרתי את הגופה שלה בחושך לנצח נצחים. איזה טיפשות. היא פשוט עברה לבסיס אחר, קצת קרוב יותר למערב. דבילים." אני יורק. "רגע," אימארה אומרת פתאום. "אז למה הסכמת להראות לי איך אתה נראה? אני מתכוונת, לא חשבת שגם אני אברח בצרחות?" אני משתהה רגע לפני שאני עונה: "לא יודע. את פשוט מרגישה שונה. את מדברת שונה, הולכת שונה, את גם יצור קסום, לא ידעתי אם זה קשור אבל חשבתי שאולי אתם קצת רגילים יותר למוזרויות." היא פותחת את הפה לענות כשאני שומע זרד מתנפץ בקרבת מקום. הגוף שלי נכנס להילוך איטי ואימארה בקושי מספיקה לגרור אותי אל מאחורי שיח קרוב לפני ששני אנשים במדי צבא אנושיים פורצים מבין העצים. אחד מהם מביט ישר אלינו.