לכבוד אותה ילדה קטנה בכיתה ב', אני אוהבת אותך. (בבקשה תקראו)
לפני כמה ימים גיליתי קטע שכתבתי בגיל שמונה במהלך שיעור שנקרא- "כתיבה יצירתית" (כמובן שאת שגיאות הכתיב תיקנתי):
"אני אוהבת כשבאים אליי חברים,
כשאני פותחת את מדיח הכלים.
כשאני מסדרת ארוחת שבת ליום שבת
כשאני משחקת עם השכנים.
כשאני מטיילת
כשאני משחקת במחשב
כשאני קונה גלידה
כשיש לי יום הולדת
וכשאמא לוקחת אותי לבורגראנצץ'.
כשאבא נוסע איתי באופניים
כשביום שבת אני הולכת ל"(שם של חנות שאני לא רוצה להזכיר את השם שלה)"
כשאני בריאה".
כשמצאתי את המחברת המלאה בטקסטים ילדותיים ותמימים, התחלתי לצחוק. אבל יש לי כמה שאלות לגבייך, ילדה קטנה בכיתה ב', באמת אהבת ללכת לבורגראנץ'? באמת היית משחקת עם השכנים? כשהיית בגילך, היה מדיח כלים? לא הבנת שהחברים שלך הם לא באמת חברים? לא ראית שצוחקים עלייך? שמציקים לך? את כזאת תמימה וחמודה, אני אוהבת אותך. רציתי לספר לך שאת שונה עכשיו. הפסקת לאכול אוכל מהיר, הפסקת להכיר את השכנים והחברים שלך הם אינם חברים, יש לך אחרים ותאמיני לי שהם הרבה יותר טובים. הבנת כמה אנשים יכולים להיות טיפשים, גילית שהעולם שלנו לא גדול כמו שנראה אז, הסתבר לך שאת מסוגלת לעשות דברים שאז נראו כמו חלום. את לא מפסיקה לחלום, מעולם לא הפסקת לחלום. גילית שאת אוהבת לעשות דברים שאולי לאחרים זה לא היה מובן מאליו, לקח לך הרבה זמן בכדי להבין שאף אחד לא יכול להשפיע עלייך. הכרת עולם חדש ומוזר, עולם שהפך להיות חלק בלתי נפרד מחייך וגם אם היית מתחרטת על ההחלטה האמיצה, היום את לא מסוגלת לדמיין את עצמך מחוצה לו.
אני רוצה לספר לך, ילדה בכיתה ב' שאוהבת גלידה ויום הולדת ולהיות בריאה, אני רוצה לספר לך שהגלידה חיזקה אותך, עזרה לך להתגבר על הרגעים הכי כואבים בחייך וימי ההולדת הטובים שלך נגמרו, רוב החברים שלך לא זכרו אותם ועכשיו, עם החברים החדשים שלך, את מוודא שלא ישכחו. ילדה שאוהבת להיות בריאה, את רק תבקשי להיות חולה, יהיו ימים שתרצי להיות חולה כל יום, כל הזמן. אבל זה יעבור, הכל בסדר עכשיו. אני רוצה לספר לך שהעכברה המכוערת, הנמוכה והפלצנית, הפכה להיות מלאך שאוהב את העולם, את יפה, תאמיני לי שאת יפה. את צריכה לזכור שאין אדם מושלם, את לא יכולה להיות בלונדינית עם עיניים כחולות ואף סולד, את תאהבי את מה שקיבלת. אם מישהו אי פעם אמר לך שלעולם לא יהיה לך חבר כי את מכוערת, הוא משקר, וגם אם אין לך חבר עכשיו, תדעי שהיה לך, ואת אהבת אותו. תזכרי שגם אם זה נגמר, לא נורא, גלגל נועד בשביל להתגלגל שוב ושוב, פעם למטה ופעם למעלה. את תעמדי מול אנשים שלא הסתכלת בעיניים המאיימות שלהם, תרימי את הראש, תאהבי את עצמך, תהי גאה במי שאת.
אל תדאגי ילדה בכיתה ב', את תשתני. כולם משתנים. הכל יהיה בסדר, אני אוהבת אותך.
תגובות (12)
גם אני עם דמעותתת זה ממש יפהההה:))))))))))))))
תודה :)
אני חושבת שאת כותבת מדהים ו… פשוט מרגש! ♥
הו תודה רבה :)
עכשיו עלו לי מלא רעיונות להרחבת הקטע אבל אני לא כותבת מחוץ לבית.
אני חושבת שזה מושלם כמו שזה, אך אשמח לקרוא גם אחרי שתרחיבי את הקטע :)
מדהים כל כך מרגש!
כתיבה כל כך…אמיתת !
הית רואה מה אני כתבתי אז… היית מתפוצצת מהתמימות.
כתבתי סיפורים על שתי חברות שקראו להם טקנה ובלום. סיפורים כל בראץ. קיצור, ניצחתי.
שיואוווווווו ממש מהמםם אהבתי את הרעיון מאד והתמימות…
קטע מאד יפה..
תודה רבה :)
הקטע המורחב והמלא נמצא כאן :
http://thewriter.bloger.co.il/113250/
זה פשוט מדהים. וזהו. אין עוד מילים מדהים. מדהים. מדהים.