אחרת פרק 26

אחרי כמה צלצולים מחברותיי המודאגות והיכרות עמוקה עם אנסטסיה שמרגע לרגע נראתה לי יותר ויותר כמו מלאך מתוק הגיעה זמן המופע. נכנסנו לתוך מועדון נעים וכל פעם הופיעה מישהו אחר והבמה התפנתה. הנסטסיה סימנה לי לעלות ועליתי עם הגיטרה שלה. לחץ ענקי היה ביי ושלל עיניים ננעצו ביי. עצמתי את עיניי והחלתי לשיר:
מדהים כל כך אבל לא שלי,
קרוב כל כך אבל לא אליי,
מאוהב אבל לא ביי.
בשבילו היעשה הכל אבל למעני לא יעשה דבר,
הוא כל עולמי ובעיניו אני סתם אחת,
עליו אני חושבת בעודו עם אחרת.
וזה לא טוב בשבילי,
מנסה לשחרר אבל לא יכולה,
הרגשות משתלטות על הכל,
לא נותנות לי דקה של מנוחה.
לא אומרת לו דבר,
מסתירה את הכל בתוכי,
זה לא אמור להיות,
ושנינו יודעים זאת.
ורוצה לצרוח,
" אני אוהבת אותך!",
אבל יודעת שאתקל באדישות קרה.
שוב ושוב אומרת לעצמי לשכוח,
להפסיק לאהוב,
אבל בחיוך קטן,
במילים עדינות שנשמעות כמו מוסיקה,
נשבת שוב בקסמיו.
כמה אפשר לחיות כך?,
בידיעה שאתה לא תהיה שלי?,
בידיעה שתתייחס לרגשותיי כלפייך כסתם שיגעון של נעורים?,
בידיעה שפתייך יהיו על שפתיי רק בחלומות?.
איך שבית אותי בקלות בקסמייך,
גורם לי לרדוף אחרייך,
רק לראות אותך שוב,
רק לשמוע את קולך,
לפני הצלצול.
וכותבת שירים שאינך תבין שהם לגבייך,
משפטים שלעולם לא תקרא,
רגשות שלעולם לא תרגיש כלפיי,
חושבת מחשבות שלעולם לא תדע.
קשה לי אתך,
אבל לא יכולה בלעדייך,
לא יכולה בלי החיוך,
הקטן,
שלך.
גמרתי לנגן והסתכלתי בקהל ששתק וצמרמורת עברה בגופי. הם אהבו?