אותה ילדה עם הסימנים האדומים והצלקות..

אף אחד לא יודע ,לא שומע
תורקת את הדלת חזק עם דמעות על פניה
שוב אותו סיפור עצוב, הסיפור של חייה
הילדה שסבלה תקופות עם צלקות בגופיה ,
אותה ילדה שאף איש לא יודע
שאותה ילדה עם החיוך המזויף על פניה , רק בעצם להסתיר ולהכחיש את כל מה שהלב שלה יודע..
מסתכלת על גופה ושוב נשברת בדמעות שרואה א תהסימנים האדומים והצלקות
ושוב נשברת בדמעות שרואה את הסימנים האדומים
שוב הולכת לישון עם כרית שספוגה בדמעות שהחזיקה כבר ימים..והיד כואבת אבל היא אומרת לעצמה "אין מה לעשות.. חוץ מלהתפלל ולקוות , אולי יום אחד שיסתיים כל הסימנים האדומים והתקופות הקשים .. אולי סוף סוף יחייכו אליה החיים, והכל יעבור ..
אבל עדין , את הצלקות שבלב שלה אף איש לא יוכל אותם לתקן ..
אולי חוץ מהאיש שדווקא כן ..
האחד שישלים אותם , את הפגמים שבלב , זה שהיא תאהב
בנתיים היא רק עוברת עוד לילה ועוד לילדה והיא צריכה אותו ממש עכשיו ..
זה שישלים לה את הריקנות כשהיא מרגישה בכל פעם
זה שיבוא ויחזק אותה ויגיד "אני לא יעזוב אותך אף פעם .."