אל נא תזעמו.
למה זוכרים רק אותנו?
ומה איתם?
שבעת המיליון הנשכחים?
הרי היינו חלק קטן מכולם,
מהצעונים
השחורים
הנכים
וכל אלה שלא היו מתאימים
מתאימים לעולם המושלם
למה זוכרים רק אותנו?
מה?
היינו חשובים יותר?
אל נא תזעמו
אך היינו יותר משישה מליון
ואולי זוכרים רק אותנו
כי היינו הגרועים ביתר
בתחתית פרמידת המזון
מזון לכדורים
ולאבקות
ולעשן
אבל גם אותם צריך לזכור
גם הם רוצים שיזכרו אותם
גם אני רוצה לזכור אותם
הרי אלו לא היינו רק אנחנו
אל נא תזעמו
אבל אדם הוא אדם
וכל אדם הוא נר
וכל נר נדלק
וכל נר דולק הוא קורבן
ולא רק אנחנו הקורבנות
גם הצוענים
והשחורים
והנכים
אז למה רק אותנו זוכרים?
תגובות (5)
אהממ. אני מניחה שהצוענים מקיימים טקסי זיכרון משל עצמם. באותה מידה אפשר לשאול את זה על שואת הארמנים וכול' וכול'
זה חשוב לנו בגלל שמדובר על העם שלנו. ולא, אני לא "זועמת".
באמת שאם ההיתי שומע אותך מקריא את זה בטקס יום הזיכרון ההיתי כורת לך את הלשון
כתבתי את זה רגע לפני שהעיליתי, הייתי נורא עייפה והייתי צריכה להתכונן למתכונת, ברור שזה יצא גרוע.
אבל למה לכרות את הלשון?
דווקא יפה, אבל את לא יכולה באמת לדעת אם אין מי שזוכר אותם.
עובדה שאת זוכרת.
ולא, אנחנו לא שוכחים. תבדקי ב'יד ושם' ובעוד מקומות ותמצאי שם עדויות גם לצוענים והשחורים והנכים.
(ושכחת גם את הזקנים, האוטיסטים, וכל מי שלא נראה מספיק "גרמני")
אנחנו פשוט מתייחדים אם זיכרון בני העם שלנו. שהם לבד רבים יותר מכול הקבוצות האחרות יחד.