סיפור עם מסר על השואה

שומעת סיפורים על השואה רואה סרטים על השואה , ומעיניי זולגות דמעות .
שואלת את עצמי :"איך אנשים יכולים להיות אכזריים כל כך". רואה שמשפילים את היהודים , באלי לבכות .
רואה אנשים שבורחים מהגטו אם אומץ אבל אני רואה בעיניים שלהם שהם קצת פוחדים שיתפסו אותם.
והמשפחות , שמפרידים את הילדים מהאימא זה כואב לראות את הילדים האלה בוכים , מבינה שלילדים האלה לא הייתה ילדות כמו שיש לנו.
"באמת אנשים יכולים להיות רעים מאוד" שואלת את עצמי .
אני מבינה שהגרמנים שנאו את היהודים אבל למה לעשות דברים איומים את זה אני לא מבינה.

מה שמיוחד בשואה זה שתמיד אני חושבת על פסח, אוקיי זה לא ממש קשור אבל אתם תבינו עכשיו למה אני מתכוננת.:
בחג הפסח מספרים על מצריים , ועל היהודים שהעבידו אותם גם בשואה מספרים על זה שהעבידו את היהודים.
וגם במצרים רצו להשמיד את היהודים , וגם בשואה רצו להשמיד את היהודים.
ובהגדה של פסח כתוב :"הגד לבניך" , אנחנו צריכים תמיד לספר על השואה לדור הבא , כדי שאלה שנספו בשואה לא יישכחו אותם.
עוד כמה שנים ימותו הניצולי שואה , ואנחנו הדור שצריך להעביר את זה ולספר סיפורים.