תעלומת חץ אדום -פרק ?-
לא יכולתי להירדם באותו הלילה. כל רגע שמעתי מעין קולות פיצוץ עזים, אך לא ראיתי אש או אור. הם לא חדלו מלהישמע מאז אתמול. פניי עטו סגול, מקור וזעם. התבוננתי ברחוב הריק מאדם. לא היו שום פנסים ולא עצים בשדרה. גם לא מכוניות או פחי זבל. רק גושים מוזרים שעופפו באוויר. לבשתי את מעילי השחור ויצאתי מפתח הבית. הרגשתי קור לא הגיוני שדקר אותי מצד שמאלי, ובצד ימיני הרגשתי הדף שדחף אותי לכיוון שמאל, אך סכיני הקור המדומים דחפו אותי חזרה. הרגשתי כמו כדור ששני כדורגלנים בועטים בו, אחד מול השני, והכדור לא זז. חזרתי לביתי והרגשתי שינוי משמעותי בלחץ האוויר ובטמפרטורה. פניי היו מכוסות זיעה קרה, כמעט קפואה לחלוטין. היה זה ממש הזוי. יותר מדי הזוי. סטרתי לעצמי, מתוך מחשבה שזהו חלום בלהות מוזר, אך הכל נשאר כקדמותו. זה לא היה חלום בלהות מוזר, זה היה סיוט עלי אדמות. יצאתי והפעם לקחתי עמי מצפן. התבוננתי בו וראיתי אותו משתגע לגמרי. המחוג הסתובב במהירות לא רגילה, פעם עם כיוון השעון ופעם נגד. הרפיתי מעט את אחיזתי בו והוא התעופף באוויר עד שהוא התנפץ לרסיסים. נכנסתי שוב לביתי והדלקתי את המחשב. לא היה חיבור לאינטרנט. נכנסתי לתכנת מצפן אך היא לא עבדה. הדלקתי אפילו את הנייד שלי וגיליתי שאין קליטה. יצאתי שוב לכיוון ביתו של החבר שלי. התקדמתי כמו קרחון. אוזניי כבר לא שמעו את הפיצוצים. הן רק כאבו עד מאוד.
תגובות (0)