האור (מיוחד ליום השואה)

אני בן 7 ואני הולך לבדי בחורשה החשוכה כשרק נר קטן בידי,
האור הזעיר שהפיץ הראה לי את הדרך.
מסביבי עצי ברוש גבוהים, חונקים עליי, מעיקים.
חושך כבד שורר בחוץ, וקולות רחוקים הולכים ומתקרבים.
אני מפחד, רגליי חלשות, אבל אני חייב להמשיך ללכת.
הדרך לא נגמרת, הסוף לא נראה באופק.
את הכל השארתי מאחור, כל מה שאהבתי.
קול גדול בקע מבין העצים ושבר את השקט "!!er ist"
לא הבנתי את מה שנאמר.
לפתע נשמעה ירייה. הם באים כעת.
נותרתי מוטל על הארץ, מביט בשמיים זרועי הכוכבים.
חסר דאגות, כבר לא פוחד. זהו הסוף.
אני רק בן 7 ואני שוכב לבדי בחורשה החשוכה.
והנר אינו מאיר עוד.