אני יהודיה(שואה)
אני יושבת על כיסה באולם מרווח ודמעות זולגות על פני, כמוכיחות לי את מזלי הרב.
עייני בוהות בסרט מוקרן ואינן רואות דבר,
ראיתי דיי!
תמונות של תלאי צהוב וילדים מורעבים חוברים יחדיו.
והכול עטוף בדממה.
העולם שתק, רק היהודי בכה, ולו איש לא שמע.
והגרמנים הם קרים, מחושבים, הכל אצלם יעיל, גם רצח עמים.
קהילות קהילות קבורות באדמה, כשמעליהם אבן בודדה שמסמנת מאות נרצחים.
וכבר איני חשה בטוחה.
כי בעולם שלנו השנאה לא נמוגה עם השואה.
ואני בוכה נר זיכרון אחוז בידי, מזכיר לי את אותו היהודי.
ואין לי נחמה עד שאני שרה את "התקווה".
וליבי רוטט, ופי לוחש את מילות ההבטחה, שאני בארצי יהיה בטוחה.
יש לי גאוות יחדה משום שאני יהודיה מאמינה.
ואני אזכור ולא אשכח, כי בזכות מסירות נפשם אני כאן…
אוחזת בידי עפרון ומבכה את מר גורלם.
תגובות (3)
כתביה מדהימה וקטע מדהים! אני מזדהה איתו כמעט לגמרי…
וואו.
תודה. אני פשוט לא מצליחה לצאת מזה
♥
תגיבו לסיפור שלי, בבקשה.