הדרך לסוף
הו כה רחוק, ואני בקושי מסוגל לראות,
איך אוכל להתקדם קדימה, אם הדרך חשוכה לי?
הו עזרי לי, החזיקי בידי בפעם הזאת,
שמרי עליי לפני שאפול מטה.
הו כה רחוק, ואני מתקדם בזחילה,
עזרי לי אמא, גלי חמלה,
אני צועד באפלה, משתדל שחיוכי לא יימחה,
אך זה קשה אמא, אנא בואי, אנא.
זה מרגיש כמו חלום, מסתורי אך ברור,
האופק הוא כמו אלפי נרות דולקים,
מהבהבים באורם העז,
ואני עוד בדרך, בשבילים.
אני מאמין שהסוף יגיע,
אני מאמין שהוא קרוב,
ולמרות שהדרך מלאה במכשולים,
אבנים, מצבות, אבדות,
כה רחוקה הדרך, אך אני כבר בסוף.
תגובות (3)
בא לי לומר רק – ♥
וואו זה ממש יפה לדעתי
והאמת מתאים מאוד לאווירה של השואה..
את כבר יודעת שאת כותבת נהדר.יש לך כתיבה מיוחדת שרק לך יש אותה.הכתיבה שלך מעבירה כל הזמן דברים לקורא.את עושה את זה נהדר.
מצטער שאני מגיב אחרי הרבה זמן…מדרג 5 ^^