סיפור אהבה בסיפור אימה פרק -19-

בבקשה, אחראי האתר! תאשרו את הפרק עכשיו!!!
עוד יהרגו אותי, אני רוצה לחיות!! בבקשה!!!
מרימוש, (מרים) מתוקה שלי הפרק הזה (בתקווה שהוא יאושר היום, בחמישי,) מוקדש לך בהמוני אהבה!!!! המוני!!!

פרק -19-

קייט נסוגה לאחור והסתכלה בבעתה על הדמות שישבה על הספה.
"הלו, קייטלין," חזרה הדמות שוב על דבריה וחייכה חיוך רחב.
קייט לא יכלה לא להסיט את פניה מהפנים המחרידות שניבטו אליה. פניה של האישה היו מלאות צלקות שנראו שכאילו נלקחו מכוויות אש. עין אחת הייתה חסרה ובמקום זאת קייט יכלה לראות את ארובת העין שלה. חצי מפניה היו שרופות לגמרי שקייט יכלה לראות העצמות. קייט אחזה בתוכה את הבחילה שחשה ואמרה באומץ, "מאיפה את יודעת את שמי?"
האישה צחקה וקייט יכלה לראות שלסתה זזה מעט. האישה הסתכלה על קייט ואמרה, "אני יודעת עליך לא מעט. אבל לפני שנפטפט עוד אני רואה שאת קצת מבועתת מהמראה שלי, אז אני אשנה." ובנקישת יד פניה וגופה השתנו ומול קייט עמדה אישה צעירה ויפה בסביבות העשרים לחיה.
"יותר טוב," אמרה האישה ופנתה לקייט, "בואי שבי."
קייט התיישבה בחשש מול האישה ואמרה, "מה את רוצה ממני?"
"קייטלין, הרגעי, אני לא נושכת. לפחות לא בינתיים." והיא פרצה בצחוק. קייט הסתכלה עליה בפחד והלה הסתכלה עליה ואמרה, "בואי נתחיל מחדש, אני רואה שאת קצת פוחדת ממני ואת חושבת שאני משהו שבא לרדוף אחריך או משהו בסגנון."
קייט הנהנה בראשה מעט והאישה קראה, "ריצ'ארד." כעבור רגע קייט ראתה את ריצ'ארד יורד במדרגות.
"קראת לי, אמארה?" שאל והשתחווה.
אמארה חייכה ואמרה, "זה בסדר, אין צורך בהשתחוות הקטנה שלך, יש לנו אורחת לא?"
ריצ'ארד העיף מבט בקייט שהסתכלה עליו מבולבלת ונפחדת בו זמנית ואמר, "כמובן."
"הראתה לה את הבית?"
"מעט מאד, לא היה לי זמן," אמר ולא הסיר את מבטו מאמארה.
"חבל מאד, הייתי רוצה שקייט תכיר את הבית שלנו, נכון?"
ריצ'ארד הנהן בראשו ואמר, "אמארה, אוכל לעלות לחדרי, אני עייף מאד."
אמארה נעצה בו מבט המום ואמרה, "ככה ותשאיר את האורחת שלנו לבדה? לא נראה לי." ופנתה לקייט, "את רוצה לראות כמה מהחדרים בבית?"
קייט הסתכלה על ריצ'ארד ואמרה, "לא, הייתי רוצה לשכב לשון מעט, אני קצת עייפה."
אמארה הנהנה בראשה ואמרה, "כמובן, אם תרצי משהו את יכולה לקרוא או לגריפסי, ריצ'ארד או לי, אוקי?"
קייט הנהנה ואמרה, "תודה רבה אמארה על האירוח המקסים."
אמארה חייכה חיוך רחב ואמרה, "בשבילך הכל." והיא פנתה לריצ'ארד, "היית רוצה שתישאר כאן אני רוצה לדבר איתך עוד קצת."
ריצ'ארד הנהן וקייט עלתה במדרגות לחדרה. היא עמדה בראש המדרגות שהיא שמעה קול חבטה. היא התכופפה במהירות והסתכלה מראש המדרגות למטה. היא ראתה את אמארה משנה צורה ומתסכלת על ריצ'ארד בזעם.
"אתה בצרות צרורות אדון צעיר, מה חשבת, שאני לא אדע שהיא כאן?"
ריצ'ארד לא ענה והיא המשיכה, "בחצות, החדר השחור." והיא נעלמה משאירה את ריצ'ארד לבדו.
ריצ'ארד הרים את מבטו והסתכל על קייט שמהרה להתחבא. היא לקחה כמה נשימות עמוקות ונכנסה לחדרה. היא נשכבה על מיטתה ונרדמה.
…"קייט," שמעה קייט לחישה לידה. היא הסתובבה במהירות אך לא ראתה דבר. היא הייתה ביער ענק, האור היחיד שהאיר היה אור הירח שעמד בחציו על השמיים השחורים.
"מישהו פה?" צעקה קייט בפחד.
"קיט," שמעה קייט את הקול לוחש לשמה שוב. קייט לא ידעה למה אבל לפתע היא הרגישה שהקול הזה מוכר לה אבל היא לא ידעה מאיפה. היא המשיכה ללכת נכנסת עוד ועוד לתוך היער עד שהרגישה שהגיע לאמצע היער. היא שמעה רחש מאחוריה והסתובבה בבהלה. מולה עמדה אותה אישה יפה לבושה שחורים שקייט זכרה מהנבואה.
"את," אמרה קייט וצעדה במהירות לעברה. האישה הנהנה במהירות ואמרה, "כן, שלום קייטלין, באתי רק לכמה דקות, אסור לי להישאר יותר מידי או שאם הרוע תתפוס את שתינו ונהיה בצרות צרורות."
קייט הנהנה בראשה ואמרה, "אבל מה קורה פה, למה אני כאן?"
"הייתי מסבירה לך לו היה זמן אבל אין. עכשיו, קייט עשית מה שאמרתי לך, את שומרת על ריצ'ארד?"
"אני לא יודעת בדיוק מה לעשות, אני נהיית מבולבלת יותר ויותר ככל שהימים חולפים."
האישה היפה הסתכלה סביב בפחד ואמרה, "אוקי, קייטלין מה שאני עומדת לומר לך הוא חשוב מאד וכדאי שתקשיבי."
קייט הנהנה בראשה ברצינות והאישה המשיכה, "ריצ'ארד כלוא בטירת האופל, אך הטירה אינה ביתו והוא לא יודע זאת. אם הרוע אותו מחזיקה והזמן קרב ובא. אם במשימתה תצליח ריצ'ארד ימות והיא תצליח להרוס כל מה ש…" אבל היא לא הספיקה לסיים כי באותו רגע קייט ראתה גדם יד נשלחת לעברם. קייט צרחה בבהלה והאישה התכופה, כורכת את זרועותיה סביב קייט בהגנה. היד שוטטה, מחפשת אחריהן.
"רוצי, אני אעכב אותה, וקייט את חייבת להציל את ריצ'ארד." אמרה האישה והסתכלה לתוך עיניה של קייט.
"אני לא עוזבת אותך, אני לא משאירה אותך לבד עם הדבר הזה," אמרה קייט בבהלה.
האישה חייכה חיוך עצוב ואמרה, "לא קייט, את חייבת לברוח."
"לפחות תגידי לי את שמך," אמרה קייט בתחנון.
"אליאנה," אמרה האישה. "ועכשיו רוצי."
קייט לא חיכתה שנייה נוספת והתחילה לרוץ. היא לא עצרה להביט אחורה והמשיכה לרוץ בכל המהירות. לפתע שמעה את קול היד רודפת אחריה, מחפשת. היא המשיכה לרוץ שומעת את קול צעדיה של היד. היא הרגישה את ידה של היד מתחילה להתקרב אליה לנגוע בכתפה, קייט לא הייתה מסוגלת יותר והיא צרחה צרחת מלאת ייאוש ופחד.
קייט התעוררה בבהלה והסתכלה על סביבתה. היא הייתה בחדרה, בביתו של ריצ'ארד. היא לקחה כמה נשימות עמוקות והתיישבה על המיטה. כעבור כמה דקות קמה ממיטתה ויצאה מחדרה לעבר האמבטיה. היא התפשטה במהירות ונכנסה לתוך המקלחת. היא התרחצה בזריזות ויצאה מהאמבטיה עטופה בחלוק כשנתקלה בריצ'ארד. הוא הסתכל עליה וקייט הרגישה את הסומק מציף את לחייה.
"אני חייבת ללכת," מלמלה וברחה לעבר חדרה. היא סגרה את הדלת ונשנעה על הדלת. היא עוד הרגישה את מבטו של ריצ'ארד על גופה. היא התנערה מהמחשבות וצעדה לעבר הארון להתלבש.
במהלך היום קייט הסתובבה ברחבי הטירה, משוטטת בין החדרים שהגיעה לחדרו של ריצ'ארד.
זה היה חדר כמעט ריק לגמרי מחפצים, פרט למיטת אפריון שעמדה באמצע החדר. והקירות שהיו מלאים במדפים מפוצצים ספרים. קייט התקרבה לעבר אחד המדפים והוציאה ספר אקראי. היא התיישבה על כיסא שעמד בצד והתחילה לקרוא. היא לא שמה לב לזמן העובר.
ריצ'ארד עלה במדרגות לעבר חדרו, הוא לא ראה את קייט במהלך היום בכלל חוץ מהפגישה הקטנה שלהם מחוץ למקלחת. הוא חייך לעצמו שנזכר בלחייה הסמוקות של קייט כשהבחינה שהוא נועץ בה מבט. הוא כל כך רצה לגעת בעור החם ולהרגיש אבל היא כבר רצה והוא לא היה יכול. הוא נכנס לחדרו, פושט את חולצתו זורק אותה ששמע לפתע צווחת זעם ובהלה בו זמנית. הוא הסתובב במהירות וראה את קייט מסתכלת עליו בתערובת של הלם ופחד.
"מה את עושה פה?" שאל והתקרב לעברה. היא ישבה על הכיסא קוראת ספר מסוים.
"היה לי משעמם קצת ואמארה נתנה לי אישור להסתכל בחדרים ונכנסתי לחדר שלך וראיתי את מלאי הספרים שלא יכולתי להתאפק."
הוא הנהן בראשו ושאל, "מה את קוראת?"
היא הרימה את הספר וריצ'ארד היה יכול לקרוא את הכתוב על הכריכה, "שדים, ערפדים ואנשי זאב בימי הביניים."
היא התרוממה מהכיסא ואמרה, "שריטה יפה יש לך, מאיפה?" והיא הסתכלה על שריטה עמוקה שהייתה על בטנו. אותה קיבל יום קודם מאמרה.
"נפצעתי," אמר ולא הסתכל על קייט. היא התקרבה לעברו ושאלה, "אפשר?"
הוא לא ענה וקייט הרימה את ידה ונגעה בעדינות בבטנו, עוברת באצבעה במקום השריטה.
"אתה בטוח שאי אפשר לתקן את זה?" שאלה והסתכלה עליו. היא ראתה את עיניו נעצמות והוא אמר, "לא."
היא חייכה לעצמה ונגעה קלות בזרעו השרירית, מטיילת עם אצבעה עד לצווארו.
"ריצ'ארד," לחשה קייט. מרגישה את פעימות ליבה מאיצות. היא הרגישה פרפרים בבטנה. הוא היה כל כך קרוב, היא הייתה כל כך קרובה. הם הסתכלו אחד בעיני השנייה.
ריצ'ארד הרגיש את גופו מעקצץ, את הכוח שלו צובר כוחות, אבל הוא לא היה מסוגל לעצור את זה יותר. הוא לא היה יכול יותר לעמוד מול קייט ולא לנשק אותה. הוא ידע את הסיכונים, "מגע קטן של בת אנוש והיא מחוסלת." נזכר במילותיה של אמארה. אבל הוא כל כך רצה בה, להרגיש את מרקם שפתיה על שפתיו. להרגיש את לשונה חודרת לפיו, מלטפת, חוקרת.
הוא קירב את שפתיו לעבר שפתיה. במשך כמה שניות אפם התחככו אחד בשנייה ואז הוא הצמיד את פיו אל פיה, טועם בפעם הראשונה את טעם שפתיה.
קייט הרגישה את טעם פיו של ריצ'ארד על פיה. לפתע היא הרגישה מין כוח בלתי מוסבר מעקצץ וזורם בכל גופה עד שהרגישה איך הוא מתפרץ החוצה. קייט לא ידעה להגדיר את מקור הכוח, זה לא היה סתם זיקוקים שהיא תמיד שמעה מסיפורי אנשים כשהם מתנשקים וזה לא היה סתם קסם שהיא בטעות עשתה. זה היה משהו הרבה יותר מזה. היא הרגישה את הכוח הזה משתלב בכוחו העצום של ריצ'ארד ויוצר הרמוניה מושלמת של כוח. קייט כרכה את זרועותיה סביב ריצ'ארד מנשקת אותו, היא לא הייתה מסוגלת להתנתק ממגע שפתיו, אבל לפתע היא הועפה אחורה. קייט התעופפה ונפלה על המיטה הרכה. היא הסתכלה על דלת החדר וראתה את אמארה מסתכלת על שניהם בעיניים רושפות, "מה אתם חושבים שאתם עושים?" שאלה וקייט יכלה לשמוע את הזעם בקולה.
"אמארה, אני יכול להסביר," אמר ריצ'ארד.
אמארה הסתכלה עליו ואמרה, "כן, מה אתה יכול להסביר לי? כמה אתה מטומטם? שלמרות שאני מזהירה אותך אתה ממשיך לעשות שטויות?"
היא פנתה לקייט ואמרה, "ומה את חושבת לעצמך? את יודעת שהוא לא סתם תכונינסט בהגוורוטס."
קייט התכווצה במקומה ואמרה בלחישה, "סליחה, אני.. לא… אני לא יכולתי להתאפק."
אמארה פרצה בצחוק מרושע ואמרה, "ברור שלא תצליחי, את סתם ילדה טיפשה."
"אל תדברי אליה ככה," אמר ריצ'ארד ועשה צעד לעבר קייט שישבה על המיטה מושפלת.
"שאני לא אתחיל איתך עכשיו, אני רוצה אותך בחדרי, עכשיו!" והיא הסתובבה לצאת מהחדר.
ריצ'ארד וקייט נשארו לבדם. הם לא היו מסוגלים להביט אחד בשנייה. לבסוף קייט נעמדה ואמרה, "אל תיתן לאמארה לחכות." והיא עזבה את החדר, משאירה את ריצ'ארד לבדו.
היא נכנסה לחדר וסגרה את הדלת מאחוריה. היא התיישבה על המיטה ובהתה במקום לא מוגדר. היא חשבה על טעם שפתיו של ריצ'ארד ועל מגע ידיו על מותנה ולא יכלה שלא לחייך.
היא הסתכלה על השידה שלה וראתה פתק. היא לקחה את הדף וקראה את הכתוב,
"כל הכבוד!
אליאנה."
קייט לא ידעה מה היא עשתה אבל באותו הרגע לא היה איכפת לה. היא הייתה חייבת לגלות מה ריצ'ארד אחת ולתמיד וידעה שבקרוב היא תגלה.
היא נשכבה על המיטה ונרדמה עם חיוך על הפנים.