כפיות- פרק 21

הסתכלתי עליו ומבטי לא עצר מלהסתכל על עיניו. עיניו היפות שבלעו אותי בפעם הראשונה שנפגשנו, שגם הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו. הסקס הכי טוב שהיה לי בתקופה הזו, בזה אין לי ספק. הסתכלתי עליו מנסה לבדוק אם זה באמת הוא שמסתכל עליי. בגלל זה הכל היה מוכר- הבית, המקום, הכתובת. כל כך טיפשה הייתי שלא הבנתי שכל הרמזים מובילים לבית של עדי. הוא שהתקשר אליי לפני כמה ימים ושהשיחה הסתיימה בצורה מגעילה, שאמרתי לו שאני מעדיפה לשקם את החיים שלי בגיל עשרים וחמש במקום להמשיך לחיות בשפל המדרגה. הוא שלא הצליח להבין. הוא זה שאמר אם אפשר להיפגש לשעה והוא מבטיח לא לגעת בי, אבל שנינו ידענו שזה פשוט לא עומד לקרות. אני לא רוצה לעשות איתו סקס כשאני ממש מחויבת.. עוד שם בפעם הראשונה היה ניצוץ קטן של רצון.
"איך אתה ועדן קשורים?" שאלתי מיד כשהוא התקרב אליי. "חבר טוב" הוא אמר מיד. יכול להיות שמעדן קיבל עדי את המספר שלי. שום דבר לא היה לי חשוב חוץ ממה שהוא כרגע רוצה שיקרה. "מה אני צריכה לעשות?" שאלתי מיד ועדיין הסתכלתי על עיניו. הוא חייך חיוך קטן. "בדיוק מה שעשית" הוא אמר, "אני לא רוצה ממך שום דבר יותר מזה". "אתה כן" אמרתי מיד, בטוחה בכל מילה שאני מוציאה. אני לא אתן לו לבלבל אותי. עם כמה שאני נמשכת אליו, ואני שונאת את זה שאני נמשכת אליו, אני יודעת שמולו פשוט אסור לי להיות נאיבית. "בואי נעלה למעלה, אני אסביר לך" הוא אמר. "אפשר לבקש משהו קודם?" שאלתי. "שוט" הוא מיד אמר. הסתכלתי עליו ואז חייכתי חיוך ערמומי, מנסה להיכנס לדמות הזונה שיצאה ממני לגמרי. אסור לי להיות הדמות הרגישה שעומדת כרגע מולו, הכל כאן הוא משחק, הכל מזויף. "תהנה הא?" שאלתי אותו בחיוך הערמומי, מנסה להיכנס למשחק של שעה. אני יודעת שכל עוד אני אהיה הדמות הזנותית, הפגיעה הקשה של לעזוב אותו אחר כך תפגע בי הרבה פחות, והסקס יהיה שוב חזר חשיבות כמו שהוא צריך להיות כשאני בעבודה הזו. אני לא רוצה להרגיש אפילו לא קמצוץ של רגש אל הבנאדם הזה.
להבדיל מהשאר הוא כן שיחק את המשחק המקדים, מוריד לאט לאט חלק ומוריד לי את הבגדים גם מהגוף. לאט לאט, ובמגע קטן וטוב. הוא ידע בדיוק לעשות את העבודה ואני, אני דאגתי להתנתק מהרגש. זה כמו עוד עבודה רק שעליה אני לא מקבלת שקל, להבדיל ממקרים אחרים. בליטופים הקטנים הוא השכיב אותי על מיטתו והכל החל, טוב כמו הפעם האחרונה שזה קרה. לא רועש, בכלל לא, שנינו לא אנשים שבאמת עושים רעש בזמן הזה. היו לי מקומות שכן, זה הגעיל אותי לשמוע אותם גונחים. הוא שוב ידע את העבודה הנכונה, את המקומות שהכי מגרים אותי, ואני, הכוח שלי עדיין לא עבד. מידי פעם הסתכלתי על פרצופו, הוא נשך את השפתיים ונראה שהוא מתענג על כל מגע. כן, אדווה לא איבדה את הקסם שלה. מידי פעם הוא פשוט ליטף את גופי וקירב אותי אליו, אפילו הנשיקות שלו הרגישו לי אמיתיות והייתי חייבת להתנתק מהמחשבה הזו. הוא עושה את זה כדי שאחזיר בדיוק באותו דבר, אלפף את לשוני בפיו וארגיע אותו דרך המגע הזה. הוא לא יעשה שום דבר כי הוא באמת מרגיש משהו, הוא מכאני לחלוטין ואני צריכה לזכור את זה.
כשהכל נגמר נשכבתי על המיטה על צד שמאל והרגעתי את עצמי, איתו זה בין המעייפים ביותר. נשמתי לאט ובכל נשימה הרגעתי את הלב שדפק במהירות, אני לא יודעת אם הוא דופק גם מהתרגשות. "אני לא כזה מפלצת כמו שאת חושבת.." הוא נאנח. לא הסתכלתי עליו כשהוא אמר את זה. פערתי את עיני ולא הבנתי למה הוא מתכוון. הרמתי את ראשי כך שאוכל להסתכל עליו. השמיכה כיסתה את פלג גופו העליון, כל הבטן הייתה בחוץ והוא נשען על אחורי המיטה. הגוף שלו באמת גורם לי להימשך אליו. "אני לא חושבת שאתה מפלצת" אמרתי מיד בקול חלש. "אני גם לא חי רק על סקס.. זה לא מה שמעניין אותי, באמת" הוא אמר. הקול שלו היה נשמע שבור. הוא לא חייב לי כלום, לא חייב להוכיח לי כלום. הוא לא חייב בדיוק ברגע הזה להוריד את כל המסכות. לא נעים לי לקיים שיחה כזו כשאני ערומה לחלוטין ולכן יצאתי רגע מהמיטה וחיפשתי את הבגדים התחתוניים שלי. "את הולכת?" הוא שאל מיד. הסתובבתי אליו והזזתי את ראשי לשלילה, "רק לובשת משהו" אמרתי מיד. חזרתי אל מיטתו והתכסיתי בשמיכה, היה לי די קר. "קר לך?" הוא שאל. "אני בסדר" אמרתי מיד. "בואי" הוא אמר מיד ושם את ידו על הבטן שלו, "שימי את הראש פה". "מה?" שאלתי אותו. "אל תגרמי לי להשתמש בזה שאת מחויבת לעשות מה שאני אומר, בואי מרצון, אני אחמם אותך". הסתכלתי עליו והרכנתי את ראשי. כן אדווה, את רוצה את זה, תפסיקי להיתמם. התקרבתי אליו והנחתי את ראשי על הבטן החשופה שלו והוא שם את ידו על יד ימין שלי והחל לאט לאט להעביר בה את חום גופו. "אתה יודע שאי אפשר לדבר ככה" אמרתי לו. שמעתי אותו מגחך. "אני לבנתיים לא רוצה לדבר" הוא אמר בקול רגוע. אחרי הסקס יוצא ממנו הבחור הטוב שלא יצא לי עדיין להכיר.
בערך רבע שעה הייתי ככה. מתחממת לאט לאט מחום גופו ונותנת לי לנוח ככה בתוך המצב הזה. זה לא מצב אידיאלי שאני נמצאת בו, ואיתו הכל הרגיש שלא אכפת לי מכלום. את דמות הזונה זרקתי כבר מזמן, מאז שהסקס הפסיק. פתאום ברגע אחד הרגשתי את מגע שפתיו של עדי נוחת לי על זרוע ימין. "מה?" שאלתי והרמתי את ראשי אליו. "אל תתנגדי" הוא לחש מיד וחזר עם שפתיו אל היד שלי. עם ידיו הוא הרים את גופי ושם את ראשי על הכר הרכה. הוא עלה מעליי ותפס בידו את הראש שלי וליטף עם אגודלו את הלחי שלי, מחדיר את מבטו אל תוך עיני. הוא נשם נשימה קצרה ואז קירב את שפתיו אל שלי ונשק להן, נשיקה רכה, איטית הרבה יותר מאלו שהיו לפני. לא התנגדתי לשום דבר שהוא עשה. לא הפסקתי את הנשיקה הזו, לא יכולתי להפסיק אותה. הוא היה חזק ממני וכושר ההתנגדות שלי בגד בי. כשהוא הרפה משפתיי, מתרחק לאט לאט ממני, וכשהוא לקח את רגל שמאל והעביר אותה ממני אליו, הוא רק המשיך להסתכל עליי ולא הרפה את מבטו. אצלנו המבט משחק תפקיד יותר מידי מרכזי. "ידעתי שאין לי סיכוי להצליח לגרום לך לבוא לפה" הוא פתח ואמר, "ודיברתי עם עדן והייתי מתוסכל, מתוסכל מידי. סיפרתי לו שאני פשוט חייב לראות אותך עוד פעם. הוא אמר שהוא יכול לגרום לזה לקרות. לא האמנתי שהוא יצליח". "עדן סוחט אותי.." נאנחתי. עדי הסתכל עליי לא מבין. "רק בגלל זה הוא גרם לי לבוא לפה. הוא ויתר על פעם ש… שאני אבוא לשכב איתו ונתן את הפעם הזו לך" אמרתי לו בקול שבור. הוא הסתכל עליי ושתק. לבסוף הוא פתח את פיו ושאל אותי למה הוא סוחט אותי, למה אני חייבת לעשות את מה שהוא אומר. העדפתי לא להיכנס לפרטים. "אני באמת מעדיפה לא לדבר על זה" נאנחתי, "בסדר?". הוא הנהן. הוא יכל לגרום לי לדבר, הוא בחר שלא. הוא באמת לא מפלצת.
"אני יכול להיות רציני איתך לרגע?" הוא שאל אותי. הפסקתי לשחק עם שיערי והסתכלתי עליו. הנהנתי אליו בחיוך קצר. "בחיים שלי לא נמשכתי למישהי יותר ממך" הוא אמר מיד. המילים שלו הכו בי, החזירו אותי לשיחה שהייתה לי עם ירדן כמה שעות קודם לכן. עם ירדן לא שכבתי, חוויה כזו עוד לא קרתה, מאיפה לי לדעת איך הכל מרגיש עם ירדן. אבל פה.. גם אם הדרך בה נפגשנו הייתה זנות, אני לא יכולה להסביר את מה שהלב לא יכול להתנתק ממנו. במקרים אחרים כבר מזמן הייתי מפסיקה לחשוב על הסטוצים שלי. הוא נשאר בזיכרון. "אתה יודע שזה לא יכול לקרות" אמרתי לו מיד. "את בטוחה?" הוא שאל עצוב. "אם לא הייתי בטוחה הייתי נותנת לזה צ'אנס" אמרתי לו מיד. "יש מישהו בתמונה?" הוא שאל עצוב. הנהנתי אליו. "הוא יודע על ה..". הנהנתי שוב, עוצרת אותו מלהמשיך לשייך לי את טייפ הזונה. "אני די סיימתי עם העסק, לא שיקרתי כשדיברתי איתך, אני מצאתי עבודה ואני באמת מנסה לשקם את החיים שלי שוב. זה לא קל, בטח לא כשעדן ממשיך לסחוט אותי, מי יודע מתי הפעם הבאה שהוא יקרא לי. עד הפעם האחרונה אני לא אוכל להתנתק בכלל מדמות הזונה". "ואת רוצה?" הוא שאל. "בטח שאני רוצה". "לדבר איתו?" הוא שאל. הסתכלתי עליו בעיניים פעורות ואז נאנחתי, "אם הוא ידע שאתה יודע זה לא יהיה טוב. זה לא העסק שלך, תן לזה לעבור".
בסיומה של השיחה קמתי מהמיטה והמשכתי ללבוש את שארית בגדיי. עוד לבשתי את הבגדים הרשמיים של העבודה, מצחיק אותי לראות את עצמי לבושה בזה. "תשמע.." נאנחתי והסתכלתי עליו, "הייתי מציעה לך שנמשיך לדבר אבל בדרך כלל כשיש רגשות זה לא טוב להמשיך לדבר עם הבנאדם, עדיף לשכוח ולהדחיק. אתה תוכל לשכוח?" שאלתי. הוא הסתכל עליי עדיין שכוב במיטתו. אפילו בחושך עם האור הקטן העיניים שלו הסתכלו וחדרו אליי. הוא הנהן אליי בשקט ואז קם, גופו הערום הסתכל עליי והתקרב אליי. ניסיתי שלא להוריד את מבטי כלפי מטה, תישארי חזקה, אל תראי שקשה לך. תתנתקי שוב, תתנתקי! "אני אלך" אמרתי מיד. "אלווה אותך" הוא אמר. הדרך בין חדר השינה לדלת לא הייתה ארוכה, חמש שניות שעברו בשתיקה. הוא פתח את מנעול הדלת ואז החזיק את הדלת בידו. הסתובבתי אליו והוא התכופף לצווארי ונתן לי נשיקה אחרונה וממכרת. אני מאחלת לעצמי שיגיע הזמן שארגיש ככה גם עם ירדן. "ביי" אמרתי מיד והסתכלתי עליו. הוא הנהן בעצב, פתחתי את דלת ביתו והלכתי לדרכי.