אסור להתפס – פרק 2!!

נ.מ – ססיל

נישמע דפיקה מפתח הדלת של בייתי , פתחתי את הדלת וראיתי את אמה , ידידה טובה שלי , רק חבל שלא יותר מזה…טוב סטיתי מן הנושא . ״מה בדיוק א-״ החלתי להגיד ״אפשר להכנס?״ היא קטעה אותי . שיערה האדמוני התפזר ברוח הקלה ועניהה נצצו , לרגע מביך אחד פשוט בהיטי בה עם חיוך אידיוטי על הפרצוף . ״הלו! ססיל לכדור הארץ!״ היא אמרה ואם הייתי רואה את עצמי , סביר להניח שהסמקתי כמו מטורף, ואז הבחנתי בעיתון בידה , ורציתי לדעת מה היא באה אליי עם עיתון , אז הכנסתי אותה פנימה . עלינו לחדר שלי בקומה השנייה והתחלנו לדבר. ״ תיקרא את זה, ואז תבין למה אני פה״ היא אמרה , מצפה שאתחיל ליקרוא , לרגע מדהים אחד מבטינו ניפגשו , הייתי מאוהב בה כבר מכיתה ג׳ אף שמעולם לא סיפרתי זאת לאיש , מעולם לא היה לי האומץ ועכשיו שהיא כאן , מעט הצתערתי על כך שאין לי את האומץ להגיד לה בפרטיות . אבל התחלתי ליקרוא את העניין וכבר בחצי הקריא הורדתי את החיוך האדיוטי שהיה על פרצופי , והחלפתי אותי במבט המום . ״ את צוחקת עליי כן? וואו! את ממש הצלחת!״ עניתי ואז כשהבטתי בה , ראיתי שהיא רצינית ״אווו… את לא צוחקת עליי ״ אמרתי והיא התחילה לומר ״ תתקשר לכולם , שיבואו לכאן״ היא אמרה בפנים קודרות , ורצתי הישר אל הטלפון שלנו , שבמטבח . החלתי להקיש מיספרים , וצילצלתי לכולם שיבואו לבית שלי מהר . עברו 23 דקות וכבר כולם עמדו בפתח הדלת , ואמרתי להם לבוא לחדר שלי , ליאון , התיישב על כיסא מעץ שעמד בפינה הימנית של החדר שלי , ממש ליד החלון , ״ססיל , מה קורה? למה הזמנת אותנו לכאן?״ אמר ליאון עם קצת גיחוך , כניראה ממחשבה מצחיקה . והחלתי להסביר מה קורה , רוב הפרצופים היו קודרים , והמומים . נילה שברה את הקרח כאשר אמרה ״או-קיי אבל למ-״ ״ אז מה נעשה ?״ שאלה אן , במבט מעט מפוחד , היה קשה לי להתמודד עם זה גם אבל לפני שפתחתי את הפה אפילו דייב ענה ״ נצרך להתכונן ״ ״ זה לא מפחיד אותך דייב? כל הרעיון שאתה – אנחנו – בעצם כל העם שלנו , נימצא בסכנה כללית?״ שאלה אותו נילה ״ מאוד , אבל אני מפחד יותר מהמוות .״ הודה דייב ״טוב מה אם זה סתם איזה תכסיס של התקשורת? סתם איזה רעיון משוגע שהם דחפו לעיתון?״ שאלה רוד , טוב זה דיי נורמלי , היא לא אחת שמאמינה לכל דבר ״אז כניראה הם ביקשו מהמורה שלנו להצתרף לזה , היום בבוקר כולנו , אבל כולנו סולקנו מבית הספר״ אמרתי בחשש , הייתי מבוהל , לא ידעתי מה יקרה , והייתי אמור להפגין ביטחון עצמי , לעודד אותם שהכל בסדר , אבל זה לא היה נכון , קיוויתי שגם מה שקרה הבוקר לא נכון , אבל זה נכון . ״אצל מי ניתמקם?״ שאלה אותנו אפריל באופטימיות ( הילדה הזאת משהוא ) ״ מה?״ שאלה הלנה ״ יש אצלי מרטף מוסתר , אבא שלי בנה אותו , הוא תמיד אמר שהוא שונא את גרמניה , אבל למרות זאת חיי כאן, בכל מיקרה תזיזו את המיטה״ אמרתי בגאווה , וחשבתי לעצמי ׳עכשיו הם יהיו המומים!׳ ליאון , הלנה , ואפריל הזיזו את המיטה , וניגלאו למטה , מדרגות אבן , ההמשך היה חשוך מדיי כך שלא ראיתי את ההמשך ״ לאן זה מוביל ?״ שאלה אותי מרלין ״ אני מניח שלמרטף״ אמרתי ״ אתה בטוח? ״שאלה רבקה ״ לא״ הודתי ומבט של חשש עלה על פניה , הייתי הראשון לרדת במדרגות , ואחריי אפריל , האחרון היה ליאון , כאשר המשכנו לרדת במשך כמה דקות הגענו לקצה . ידעתי שאבא שלי היה מדהים אבל לא תיארתי לי כזה מדהים ופשוט התחלתי למלמל ״ אבא שלי בנה את זה?״ למראה החדר …