אחר"ת- אני.

ויולט דפקה על הדלת עוד כמה פעמים, ואני התחלתי לחשוד שכל זה מתיחה אחת גדולה.
כשאנדי פנה לצלצל בפעמון, הדלת נפתחה והאישה הכי יפה שראיתי בחיי פתחה את הדלת. "אד!" צעקה האישה.
אדאורד חיבק את האישה בחוזקה, והרים אותה מעט, רגליה מרפרפות על הרצפה. "ג'נט, אלה אחיי הקטנים. משפחת אלבו- זאת ג'נט."
אז זאת ג'נט. היא בהחלט מתאימה לתיאוריו של אדוארד.
גופה היה צנום וארוך, עיניה הכחולות עדינות, ושיער בלונדיני עם פסים טבעיים גלש על כתפיה.
אין ספק שהיא מתאימה לאחי, עם השיער הבלונדיני שלו, ועיניו הכחולות גם כן.
ג'נט.
אני זוכרת את היום שאדוארד סיפר לנו עליה בבירור.
שילו ויולט ואנדי ישבו לראות טלוויזיה כאשר ביליתי בביתו של דין.
בשעה 21:27 דרו דפק בביתו של דין ואמר לי להגיע הבייתה, עכשיו.
21:32, אני נכנסת הבייתה, ומתיישב על הספה עם ארבעת אחיי.
אדאורד הלך הלוך ושוב לאורך הסלון, חסר מנוח.
ישבנו שם, במשך עשרים דקות- מחכים שהאח הגדול המחורפן שלנו יתחיל לדבר.
בשעה 21:59 קורט פרץ הבייתה בסערה. "כבר ספרת להם?" שאל את אד.
"לא." אמר אד בכעס, "חיכיתי שתבוא."
קורט צנח על הספה ליד וויולט. "דבר." אמר.
אד נשם עמוק- והתחיל. "אני לא יודע איך לספר את זה. זה אירוע מאוד משמח שעומד לקרות לנו בקרוב. שתי אירועים משמחים. אני לא בטוח איך תקבלו את זה, אבל-"
"אד הציע נישואין לבחורה שהוא יוצא איתה." קטע אותו לבסוף קורט, שכנראה מיהר למקום כלשהו- כי בדרך כלל היה מנומס.
אד פתח את פיו לאמר עוד משהו, לפני שקורט יקדים אותו."ואנחנו עוברים דירה. לאלדין. עם משפחת ג'אטן. לבחורה קוראים ג'נט- והיא ממוצא צרפתי. צר לי שלא פגשתם אותה, אבל אתם תאהבו אותה. בעוד חודש, שניהיה באלדין- תתקים החתונה."
אני זוכרת איך מיליו של אד פגעו בי כמו סכין.
אני זוכרת איך שמרתי אל פנים אדישות.
אני זוכרת איך בירכתי את אד בקול הרובוטי שלי.
אני זוכרת איך מבפנים רציתי למות.
הסתכלתי על ג'נט, שבדיוק החלה לאמר משהו. "ג'ולייט!" צעקה במבטא- ולאחר מכן אמרה כמה מילים בצרפתית.
הסתכלתי על נעליי, נעליי השחוקות, השחורות,הקרועות,הבלויות.
ג'נט הזמינה אותנו להכנס, ואז ראיתי את הבית הכי יפה שראיתי מיימי. דרו ושילו אמרו לי שהם עשירים-
אבל הם לא עשירים.
הם מולטי מיליונרים.
הסלון שלהם היה גדול מהבית שלנו ביחד. על התקרה הייתה תלויה מנורה שקופה, כדורונים קטנים השתלשלו ממנה. בסלון היה מונח שטיח פרוותי אדום, מעליו שולחן קפה עם מפה קטיפתית, אדומה גם כן. מסביב לשולחן היו שתי ספות גדולות ושלוש כורסאות- אדומות כמובן.
התיישבנו על ספות הקטיפה, שג'נט החלה לספר על "היום הכי טוב בחייה." היום שבו אד הציע לה נישואין, כמובן.
"ג'ולייט!" קראה ג'נט בקול מעוצבן מעט. "ג'ולייט, משפחת אלבו פה!"
שמעתי קול תקתוקי רגליים, ובשנייה לאחר מכן- בראש המדרגות, הייתה הנערה היפה ביותר שראיתי מימיי. "למה לא אמרת זאת לפני?" חייכה חיוך שמיד זיהיתי שהוא מזויף.
הנערה-ג'ולייט- ירדה בחינניות במדרגות, שמלתה הורודה מתנפנפת מאחוריה.
דרו ושילו פערו את פיהם, אפילו קורט, שהיה בן 19 נראה מודהם קצת. מזוית פניי יכולתי לראות את ויולט מסתכלת עליה במבט של אהבה. מבט שמעולם לא הסתכלה עליי כך.גם אנדי הקטן בהה בה.
היחיד שלא לטש את עיניה בגופה המדהים, עיניה הכחולות ושיערה הבלונדיני של ג'ולייט היה אדוארד, שראה אותה כמה פעמים.
ג'ולייט הייתה ג'נט, רק בקטן.
אני לא אוכל להגיד שלא קנאתי בה, כי אני כן.
אבל לא נתתי לזה להראות.
כי אני אחרת. כי אני אחר"ת.
"בונג'ור." צחקקה ג'ולייט -בזיוף.- היא חייכה אל אד, ואז אל ויולט, אדוין,קורט,שילו ודרו. החיוך נמוג מפניה שהעבירה את מבטה אליי, אך מיד חייכה שוב באליצות."שלום,אד. והאחים של אד."
אד חייך וקם להציג אותנו.
ג'נט הלכה להכין ארוחה, ואד עזר לה, בזמן שג'ולייט ואחי נשארו לפטפט.
הם פטפטו כולם, לא טרחו לשתף אותי בשיחתם.
ויולט ישבה על ברכיה של ג'ולייט, מסתכלת עליה בהערצה.
דרו ניסה לכבוש את ליבה, לאחר ששילו ויתר מכיוון ששמע שב 'אלדינה',בית הספר המקומי, יש בנות 'לוהטות'.
אנדי הקטן העביר את מבטו מג'ולייט אליי.
בטח חשב כמה טוב היה אם ג'ולייט הייתה אחותם.
משפחת ג'אטן ואלבו המושלמת.
ויולט, עם השיער הכהה יפיפה שלה, ועיניה הכחולות בהירות. אנדי, עם שערו הבלונדיני ועיניו הכחולות הכהות. וכן, קורט אד ודרו עם שערם הבלונדיני -ועיניהם התכולות- ושילו, עם שערו הדומה של ויולט ועיניו הכהות.ואז מגיעה משפחת ג'אטן, ג'ולייט וג'נט המושלמות.
כולם בנויים אותו דבר. שיער כהה או בלונדיני, עיינים כחולות, עור לבן-לבן, לבנים-שרירים. לבנות-גוף מושלם.
והנה אני. הגלגל החמישי של המשפחה מאוחדת והמקסימה להפליא הזאת.
אני, עם השיער החום הלא מטופח שלי, גופי השזוף ועייני הירוקות.
אני.