חלומות קטנים.

חלומות הם כמו כוכבים, תמיד יש בהם ניצוץ, של תקווה ישנה. גם המחשבות, מוסיפה אני בראשי. גם המחשבות הן כוכבים, כן. גם הן. תמיד אהבתי להביט לשמיים הכהים, ולספור כוכבים, ומחשבות, ולהיזכר בחלומות מרוחקים, אשר נוסעים על כנפי הרוח בדרכם לילד הבא.
ואנחה ממלאת את האוויר הריקני, משולבת בייאוש, בדידות אך שמחה מסוימת.
ויש משאלות, קטנות. אשר פותחות שערים, בחריקה מחרישת אוזניים, מעלים זיכרונות עמומים של תקווה וחיוכים, המצפים לאותו חלום קטן, אשר ייקח אותם אל מחוץ לשערים, לעיניים אחרות. וכוכבים נוצצים יותר, לירח מתנדנד מחוט ובד שחור עוטף את קרעיו המשונים, שאנשים קטנים מחברים עם נייר דבק, וכך הוא לא נשבר, ומתמוטט אל הריק האינסופי.
ואולי זה יהיה אחרת, הלילה, מחשבה עולה בראשי, צפה על הירח העולה לסיום יום חדש, הנראה כבר ישן, בעיניים של אחרים. השמש מתחמקת, מבין האצבעות כמו נייר מתפורר, חלומות מהדהדים בקולותיהם המנומנמים, מנסים להרדים עוד אנשים, לצאת מהמציאות המתעוררת. עיניי נעצמות, ודשא מלטף את עורי המעקצץ, קורא לכנפי הדמיון לקחת אותי, לאסוף את גופי בנוצות רכות, להרים את ראשי מלא המחשבות, ולעלות אותי אל הכוכבים – להגשים חלומות, של אנשים קטנים.