נצנוץ קטן בספר הקסמים ודי- פרק 1 {סיפור חדש ללא הרשמה}

הלכתי לספרייה. לקחתי ספר, כמובן. בדרך כלל אני לוקחת המון ספרים שיא הביקוש שלי היה פעם 24 שזה הרבה. חייכתי אל הספרנית בחיוך הרגיל שלי, כזה שאני תמיד מחייכת כשאני במצב רוח טוב, וזה קורה הרבה פעמים. הסתובבתי קצת בספרייה כשאני נוגעת בקצות אצבעותיי בספרים המלאים אבק. אלו שלא נגעו בהם כמה שנים טובות. \"למה שלא אקח אחד?\", מלמלתי לעצמי. עצמתי את עיניי. הרגשתי מעט דגדוג בחזה. זו הייתה דווקא הרגשה נעימה. פקחתי את עיניי לראות עם מישהו ראה אותי עומדת מול ספרים מאובקים בעיניים עצומות. כשראיתי שאני לבד באזור הספרים הישנים שוב עצמתי את עיניי, כדי לבחור אחד מן הספרים המושכים בעליי הכריכה הקשה ומאות הדפים שכבר השיגו את \"הארי פוטר.\" שוב נגעתי בקצות אצבעותיי בספרים המאובקים. השתעלתי מעט, בגלל כמות האבק הגדולה. \"זהו\", עצרתי על ספר אחד. הוצאתי אותו בעיניים עצומות וחיוך שכבר מת לדעת איזה ספר הוצאתי. \"אוליביה!\", צעק קול שהבהיל אותי. פקחתי את עיניי מרוב בהלה. \"היי אוליביה!\", שוב אמר הקול משועשע מעט. ראיתי שזה ג\'ון, שתמיד אוהב להציק רק לי. התעלמתי ממנו, הרמתי את הספר מהרצפה ביד רועדת, אך הוא השמיט את הספר מידי. \"הקסמים של הילברידג\'?\", חייך ג\'ון, \"איזה ספר מעניין\", המשיך בזלזול. הבטתי בו במבט שנוא וכועס, ניסיתי ללכת כמה שיותר מהר אך הוא משך בצמה החומה והארוכה שלי. \"למה את מתעלמת ממני?\", הוא שאל למרות שידע כבר את התשובה. \"אני לא..\", מלמלתי בראש מושפל לכיוון נעליי השחורות. \"לא משנה\", הוא ניסה להתרכז לי בעיניים, \"מה את עושה בספרייה?\", הוא שאל מנסה לשאול משהו. זו כבר הייתה שאלה מטופשת שלא היה לי רצון אפילו לענות עליה, אבל לא הייתה לי ברירה כי הוא ימשיך להציק לי בשאלות הרבה יותר מטופשות, \"אני אוהבת לקרוא ספרים\", הסתכלתי ישר בעיניו הכחולות. \"אה נכון\", הוא שאל מעט מובן. כשראיתי שהוא כבר לא רוצה לשאול אותי משהו אז ישר \'ברחתי\' לכיוון הספרנית כדי לקחת את הספר. הבטתי לאחור והוא גירד את ראשו הג\'ינג\'י והביט בי. ישר סובבתי את מבטי ממנו ועיניי התרכזו בספר. \"הקסמים של הילברידג\'\", קראתי את הכותרת במלמול. \"היי אוליביה, זה מה שאת לוקחת?\", שאלה הספרנית, גברת פרוזנשטיין, \"תמיד את לוקחת עוד ספרים\", אמרה קצת מאוכזבת. \"אממ..\", גימגמתי, \"אני אחזור עוד שעה כשאסיים לקרוא את הספר ואקח עוד ספרים\", חייכתי. היא הסתכלה עליי רצינית, \"הו לא, אפילו את לא תצליחי לגמור את הספר המופלא הזה בשעה.\" אמרה הספרנית. \"למה לא?\", שאלתי מסוקרנת, \"אני קוראת מהר.\" אמרתי לבסוף. \"הספר הזה מאד קשה לקריאה, אז תהני\", היא חייכה סוג של חיוך מרושע ויצאתי קצת מפוחדת מהספרייה.