שודדת בדם-פרק 2

"אז ג'ק, לאן מועדות פניך?" שאל וויל.
"אני חושב ללכת ל-"
"טור-טוגה!" צעק אחד המלחים.
"לא! ומי שרוצה ללכת יצטרך לעמוד מולי, מה דעתכם על זה?" הוא גיחך, "אף-אחד לא מביס אותי," הוא אמר בגאוותנות.
אחד המלחים שצעק מקודם שלא היה לו רמת משכל גבוהה ושתה כול היום רום, התקדם צעד קדימה.
אני לא יודעת מה עבר לו בראש אבל הוא אמר כמו אידיוט מבטא כול הבהרה, "טור-טוגה!" הוא אמר שוב בכעס.
ג'ק שלף את החרב שלו.
"אתה בטוח?"
"טור-טוגה!" הוא אמר שוב. ניראה לי שזו המילה היחידה שהוא יודע להגיד.
"טוב, איך שאתה רוצה." ותקף.
הוא כיוון את חרבו אל חזהו של האיש, ושלף את רובהו וירה בו. המלח צנח מעבר המעקה לתוך הים.
האיש אפילו לא הספיק לשלוף את חרבו וכבר הפסיד.
"נו-באמת, ג'ק. לאיש יש בעיות ואפילו לא נתת לו להוציא את חרבו." אמרה לו אליזבת בכעס.
"תילמדי, פיראטים מותק," הוא אמר.
אליזבת רק גלגלה עניים. "אוי ג'ק…" מלמלה, "אל תקשיב לו." אמרה לג'ון.
"מי הבא בתור, רבותיי?"
צעדתי צעד קדימה.
הוא הרים גבות בהפתעה. "טוב, איך שאתה רוצה, זה יהיה קל," הוא אמר.
הוא לקח את החרב ותקף לכיוון ראשי. חסמתי את המהלומה בלי למצמץ.
הוא תקף שוב וחסמתי אותו. ככה זה נמשך.
'נו, תיתקפי' אמר קול במוחי.
אז תקפתי. ג'ק התחיל להיראות מופתע, וזה רק חיזק אותי עוד יותר.
חיוך קטן התפשט על פני.
הסתובבתי מסביבו והוא איתי התכופפתי עשיתי הטעייה וצד שני תקפתי והוא חסם שוב.
הפעם עינו כמעט יצאו מחוריהם.
"רק בן-אדם אחד מכיר את התרגיל הזה." הוא התקדם לעברי.
עצרתי אותו בחרבי.
חשבתי לעצמי חזק, 'אידיוט, זה לא יכול להיות, אני הרבה יותר נמוכה מימנה!'
הוא הרים את חרבו והוריד את כובעי שהסתיר את פניי.

ההמשך יבואו………….