פרק אחרון! change your life 15

"הלו?" עניתי לטלפון מדין.
"אני רוצה לספר לך משהו." הוא אמר לי.
"תקשיב, דין, באמת שאני לא סיפרתי כלו…"
"זה לא קשור לזה." הוא אמר לי, "אני יודע שלא את סיפרת. תמיד ידעתי."
"אז למה נתת לי להרגיש כמו זבל?" שאלתי אותו, פרצוף מבולבל מתפרס על פניי.
"בחיים שלי לא חיבבתי אותך." הוא אמר לי את המילים הכי פוגעות בעולם. "כשהגעתי לבית הספר, קיילה דיברה איתי וביקשה ממני לעשות את כל ההצגות האלו.. היא סיפרה לי בדיוק איזה טיפוס את, וגם שמתי לב לזה בתקופה שהייתי אתכם בבית הספר. כל ה'התאהבות' הזאתי, זה הכל היה הצגה. אני בחיים לא אתאהב בבחורה אגואיסטית, שחצנית ומגעילה כמוך." הוא אמר את האמת.
"מ..מה.." גמגמתי לטלפון. "א..אתה.. חשבתי שאתה…. מרגיש כמוני.
"בחיים לא. את כנראה סתומה שהאמנת לכל הבולשיט הזה." הוא אמר. כנראה שזאת אני, סתומה.
"א..אתה.. חשבתי ש.."
"לא באמת מגיע לך להיות נאהבת, סקיי." הוא חזר ופגע בי.
"את טיפוס מגעיל, דוחה ופתטי לגמריי, עם כל ההצגות שלך. ואני שמח שעשיתי את זה. לא מגיע לך להיות נאהבת."
"בבקשה תגיד שאתה לא מתכוון לזה.. דין, אני באמת מ.." התחלתי לומר, אך הוא ניתק את השיחה.
"…מחבבת אותך" אמרתי את המשך המשפט לעצמי.
'לא מגיע לך להיות נאהבת' המילים האחרונות שהוא אמר הדהדו לי בראש.
'את טיפוס מגעיל, דוחה ופתטי לגמרי..'
'את כנראה סתומה שהאמנת לכל הבולשיט הזה..'
'בחיים שלי לא חיבבתי אותך..'
'לא מגיע לך להיות נאהבת..'
'אני שמח שעשיתי את זה..'

הלכתי לכיוון המיטה שלי, שהייתה מיטה נפתחת כך שהייתי יכולה לאגור דברים בפנים. הוצאתי קופסה קטנה, פותחת אותה דומעת.
בקופסה הזאת היו כל מיני מכתבים מעליבים שהיו שולחים לי פעם, לפני שהגעתי לכאן. כל מיני דברים שהדפסתי, כדי שבעתיד אזכר בדברים האלו שהיו עושים לי ואצחק. לפחות כך חשבתי שיקרה.
קראתי את מכתבי השנאה, הסטטוסים המעליבים בפייסבוק.. קראתי הכל, מנסה לנשום עמוק ולהירגע. עצמתי את עיניי, מנגבת את הדמעות שזלגו מעיניי.
"לא מגיע לי להיות נאהבת." אמרתי, יורדת בריצה למטה, מנסה לעצור את הדמעות שנותרו בעיניי.
"אבא.. מתי אתה טס?" שאלתי אותו.
"היום בשעה שלוש.. למה?" הוא שאל אותי.
"אני החלטתי שאני רוצה לטוס איתך.. זה אפשרי?" שאלתי, הוא חייך והנהן עם ראשו. הוא חיבק אותי חזק חזק, חיבוק שרק אבא יכול לתת.
אני צריכה לשנות את חיי, שוב.