״עד שהמוות יפריד בינינו״ פרק 12

״לוסייי…קדימה בובה עוד פחות משבוע ההצגה מתחילה״,אמר המורה
״היא לא נראת טוב….״,אמרה קלייר משחקת אותה דואגת
כן עבר חודש בסוף הקדימו את ההצגה,ולכן נשאר שבוע לחזרות,במשך שבוע התעלמתי מליאם והסתכלתי עליו מרחוק צוחק עם הבלונדינית הטיפשה שלו,זוג מלאכים כמו שאמא שלו אומרת
כן התאהבתי ממש בליאם ולראות אותו עם אחרת….אני לא משקרת אבך זה שובר אותי
דני נרגע הוא עשה הסכם שהוא לא יגיד כלום לאבא שלו בתנאי שלא נספר מה קרה באותו ערב,ליאם לא כל כך הסכים אבל לא היה לי אכפת…
קלייר עשתה כמה הצגות של בכי והשפלות,כי היא לא התקבלה לתפקיד ועכשיו היא עושה הכל כדי שהיא תיהיה במקומי עם אני לא הוכל להשתתף
״אני בסדר״,אמרתי בעצבנות
כל מה שעבר עלי בחודש האחרון ממש הכניס אותי ללחץ,ליאם,דני,החברות הדואגות שעדיין לא סיפרתי להן מה קרה באותו ערב…הכל נהפך ללחץ אחד גדול…והשטות שלי שלא מצאתי את המשאף שלי שכל בוקר אני חייבת לקחת
״אפשר לקחת הפסקה קטנה…תשתי מים ונחזור לעבודה״,אמר
״לוסי את לא נראת טוב את צריכה לקחת הפסקה״,ליאם אמר
״אני לא צריכה תדאגות שלך״,אמרתי בעצבנות ואתחלתי להתנשף במהירות
ירדתי מהבמה והלכתי לחדר הלבשה,חיפשתי בתיק שלי את המשאף שלי שהייתי פשוט חייבת לקחת…זה לא הזמן עכשיו לעשות התקף!
התנשפתי במהירות מחפשת את המשאף וכבר לא הרגשתי אוויר…החדר היה חנוק בטח המנקה שכחה לפתוח אותו בבוקר,נפלתי על ברכי נושמת בכוח

מנקודת המבט של קלייר

יום ליפני

״זה פשוט לא הוגן….״,התעצבנתי שוב כשראיתי אך כולם מעודדים אותה למרות שבכלל לא שיחקה טוב
״קלייר…בחייאת תפסיקי כבר אחרת את תעופי מהשיעור הזה״,צעק עלי המורה
״אתה רוצה לשחק איתי ככה?…חכה שאבא שלי ישמע אך דיברת עלייי הוא יעשה לך בעיות שתבכה לו מרוב שהצטערת״,אמרתי בעצבנות והתחלתי ללכת לכייון חדר ההלבשה
הייתי חייבת למצוא משהו…שלוסי לא תשחק,מגיע לה הרבה יותר ממנה להיות ג׳ולייט
חיטטתי בתיק שלה ומצאתי משאף,לקחתי אותו
מממ בטח סתם התקפים של משוגעת….עם אני הקח לה את זה היא אולי תתחרפן מחר ולא תוכל להשתתף,חשבתי לעצמי בחיוך וזרקתי את המשאף שלה באיזשהו מקום..אף אחד לא מתעסק עם קלייר קופר!

חזרה לאותו יום,מנקודת המבט של ליאם
ראיתי שהיא באמת לא נראת טוב,והיא התנשפה בחוזקה,הלכתי לשם אחרי כמה דקות וראיתי אותה שוכבת
״לוסיי״,צעקתיי ורצתי אליה
תפסתי אותה מחפש את הדופק שלה אבל הוא ממש היה חלש
״תקראו לעזרה דחוף״,צעקתי ושמעתי את המורה מפיל את הכיסא שלו כשהוא בא,הוא נכנס והתקרב ללוסי
״תתקשרו לאמבולנס״,אמר המורה ותלמידה אחת התקשרה
ראיתי את קלייר עם מבט קפואה…היא הייתה בשוק,לא באמת הבנתי מה המבט הזה אבל לא היה לי באמת אכפת,עכשיו לוסי הכי חשובה…