נקודת שבירה: ~פרק ראשון~

״בבקשה!!״ ייבבתי בגרון נפוח מדמעות, שוב פעם, כל פעם, זה תמיד ככה אני לא חושבת שאני לא אוכל להמשיך לשרוד בעולם הזה עם ההתעללות המתמדת הזאת ״תשתקי כלבה בשנייה שאני אגמור איתך לא תוכלי לחזור לדבר״ הוא אמר בקול נוקשה ובעט בצלעותיי בחוזקה. הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך יותר להשאיר אפילו את עיני פקוחות זה כאב כ׳כ זה ככה כבר שלוש שנים בכל ערב מחדש הוא איבד את דעתו הצלולה אני כבר לא מזהה אותו ״תעזוב אותה חתיכת מטורף!!״ צעקותיו של ג׳ייסון נשמעו חלושות מבעד לדלתו הנעולה, הוא נעל אותו כדי ששוב כל בכל לילה כשהוא חוזר שיכור הוא יוכל להרביץ בלי להתאמץ אפילו מעט. יד שבורה צלע סדוקה נקע ברגל, כמה עוד אפשר לסחוב?! זה לא ניגמר. הוא איגרף את ידיו סביב קצה חולצתי והרים אותי ללא מאמץ והביט בעיניי ״זה מגיע לך על כל מה שגרמת זונה!!״ היא ירק בפניי ונתן לי אגרוף לעיני, עיני הימנית פעמה בכאב וכל האוויר ברח מראותיי הרגשתי כבדה ומשותקת הרגשתי שאני נחנקת, לא הגיעו לראותיי טיפת אוויר צלולה נשמתי בכבדות ובקושי רב. הוא הטיח אותי לרצפה, ראיתי אותו מדלג מעליי והולך לאורך המסדרון דרך הדלת הפתוחה של חדרי כל אבריי היו שרועים על הרצפה הקרה, שערי היה סתור וטעמתי טעם מתכתי בפי, דם. שמעתי את רשרוש המפתחות של הצרור שהוא סחב איתו לכל מקום ופתח את הדלת של ג׳ייסון שמעתי מכה חזקה ולאחר מכן רעש מעומעם של דבר מה שהוטח ברצפת המסדרון רציתי לרוץ לעזור לג׳ייסון אבל לא הצלחתי אפילו למצמץ כעבור כמה רגעים שהרגישו כמו נצח ראיתי במטושטש את ג׳ייסון רץ לעברי וקורס על יד ראשי נוגע קלות בפניי ומייבב בבכי ״בבקשה אל תלכי עכשיו תהיי חזקה דסטני את לא יכולה ללכת לי עכשיו גם את אני לא יודע מה אני אוכל לעשות בבקשה עוד כמה דקות אני מתקשר לאמבולנס תחזיקי מעמד״ ג׳ייסון קרא כאשר הוא מלטף את פניי ברכות. שמעתי תקתוק מקשים של פלאפון ״תגיעו מהר בבקשה היא גוססת אני לא חושב שנישאר עוד הרבה זמן עד שהיא תאבד את ההכרה..״ ג׳ייסון מילא עוד כמה פרטים שלא הצלחתי להתמקד בהם. הרגשתי חולשה בגופי וראייתי הטשטשה לגמרי מדמעותיי ומהאגרוף והכל נהייה שחור ונמוג.