Change your life 12

"מהה?" שאלתי, הולכת צעד אחורה. "מתי זה קרה??"
"זה היה אתמול…"
"ביום ההולדת שלי?" שאלתי אותה , הדמעות מתחילות לרדת. "החברה הכי טובה שלי והבן שהתאהבתי בו שכבו, ביום ההולדת שלי. פשוט מתנת יום הולדת מדהימה." אמרתי, מסתובבת ומנסה ללכת, אך היא אחזה בידי, ולא נתנה לי ללכת. הייתי פגועה.
"כי רגע.. סקיי." היא אמרה, קולה נשבר.
"את ידעת שהייתי מאוהבת בו!! מה אי פעם עשיתי לך??" שאלתי אותה. "מה עשיתי לך שאת ככה פגעת בי, כמו שאף אחד בחיים שלי לא פגע בי??" שאלתי יותר חזק.
"א..אני.." היא גמגמה, הלכה צעד אחורה ועזבה לי את היד. "זה היה רעיון שלו, אם אתכל כך רוצה לדעת. אני בסך הכל הייתי הקורבן.." היא אמרה, הסתובבה וברחה משם.
'חתיכת בן ז..' אמרתי בלחש, מתחילה ללכת באוטומטיות לכיוון הבית שלו.
הייתי פגועה, הרוסה, שבורה, עצובה.. הרגשתי בפעם הראשונה איך הלב שלי נשבר. אני כל כך אהבתי אותו, הוא סיפר לי שזה הדדי! והם פשוט.. שכבו מאחורי הגב שלי??
תקתקתי בדלת ביתו של מאט, ואחרי כמה שניות, הוא פתח לי את הדלת.
"ס..סקי.." היא גמגם.
"אל תשחק אותה עכשיו תמים שמגמגם." אמרתי בתוקפניות. "אל תסתכל עליי בפרצוף מבולבל, אתה חתיכת חרא." אמרתי לו, בלי להתבייש.
"אבל.."
"בלי אבל. אתה שברת לי את הלב, אתה אמרת לי שאתה מחבב אותי, ולא רק ששיקרת לי, הרסת את החיים של רוז.."
"איך בדיוק הרסתי לה את החיים ??" הוא שאל.
"הוא פאקינג בת 15 וחצי, מטומטם!! איך היא תטפל בתינוק לבד??" שאלתי אותו, מרימה את הקול .
"אבל ס.."
"אל תאמר אפילו מילה, אני לא רוצה לשמוע ממך יותר. לא מאמינה שהתאהבתי בך, הייתי צריכה להקשיב לכולם ולדעת שאתה מנייאק עם בנות.." אמרתי, מסתובבת והולכת, אך פתאום נעצרת.
"תגיד לי," התחלתי לומר, מסתובבת. "כשאתמול סיפרת לי שאתה מחבב אותי, באמת התכוונת לזה?" שאלתי אותו, אך הוא השפיל מבטו.
"ככה חשבתי." אמרתי, בורחת משם במהירות. עכשיו נתתי לדמעות לפרוץ. פשוט לקחתי את האוזניות, שמתי את השיר 'FIX YOU' של קולדפליי, וזמזמתי את המילים בראש שלי. תמיד חשבתי שהשיר נכתב עליי, מסכם את חיי בקלות. אני פשוט לא מצליחה כלום. וגם כשאני מרגישה סוף סוף במרכז העניינים, איכשהו נפגעתי הכי הרבה.
הגעתי הביתה. אפילו לא הסתכלתי על אבא שלי. פשוט עליתי למעלה, זרקתי את הטלפון איפשהו , ובכיתי. פשוט בכיתי, בלי הפסקה.
ואז שמעתי שמתקשרים אליי. לקחתי את הטלפון המסכן מהרצפה, וראיתי שזה דין.
"הלו?" אמרתי, מנסה להישמע הכי בסדר שיש.
"היי, זה דין." הוא אמר לי.
"אם התקשרת כדי לדעת מה התשובה שלי, אז.."
"דווקא לא." הוא ענה לי, "שמעתי מה קרה עם רוז.. ועם מאט.. את בסדר??" הוא שאל אותי, ולא ידעתי מה לענות. הוא לא כמו רוז, שלידה אני מסוגלת להתפרק ולבכות, למעשה כרגע אני לא יכולה להתפרק עם אף אחד. איבדתי את שתי החברות הכי טובות שלי, ואת החבר הכי טוב שלי.
"אני מרגישה בסדר.." שיקרתי. "באמת, אני בסדר.."
"אני שמח שאת ככה." הוא אמר לי. "אני יודע שהיית מאוהבת בו."
"מרגע לרגע נראה לי שכבר כל הבית ספר ידע."אמרתי, והוא גיחך.
"אם את רוצה לפרוק, אני כאן." הוא אמר לי, וחייכתי לטלפון.
"תודה." אמרתי לו. "באמת תודה. אני צריכה ללכת.." אמרתי, נפרדנו לשלום וניתקתי.
איכשהו, דין הוא הדבר הטוב היחידי שנשאר לי.
אם הייתי יודעת את זה בשבוע שעבר, לא הייתי מאמינה לעצמי…